התנהלותו של ראש הממשלה נתניהו מעידה על לחץ לא פחות משהיא מסגירה את זלזולו המוחלט בדמוקרטיה ובציבור העובדים. נתניהו, שתחת ממשלותיו נאנסה רשות השידור להפוך שופר של הממשלה, ושתחת ממשלותיו היא פורקה ואלפי עובדיה פוטרו בחוק בצורה אכזרית כדי להקים את תאגיד השידור – שינה את דעתו ברגע שנראה לו כי התאגיד יביע מידה מסוימת של עצמאות. אך נתניהו אינו מסתפק במהלך ציני זה, הוא מנסה גם לחגוג על סבלם של עובדי רשות השידור ולהרוויח עליהם הון פוליטי ׳חברתי׳.
אבי ההפרטות נתניהו הלין בעמוד הפייסבוק שלו (17.3) על מר גורלם של עובדי רשות השידור: ״בפגישה שמעתי סיפורים קורעי לב על עובדים מנוסים ומסורים שנשלחים הביתה בגלל התאגיד״. כך מזיל התליין דמעות על המוצא להורג. נתניהו גילה פתאום שהוא ׳חברתי׳ ותומך בעובדים, לראשונה בקריירה הפוליטית שלו, כאשר שאיפה זו משתלבת בחתירתו לשליטה מלאה ובלעדית בכל כלי התקשורת. כל בר דעת עם הגינות בסיסית כלפי הדמוקרטיה והעובדים מבין כי במצב שנוצר הפתרון היחיד האפשרי הוא פתיחה של תאגיד שידור עצמאי שיקלוט כמה שיותר מעובדי רשות השידור הישנה.
בתגובה לאיומיו ההיסטריים של נתניהו לפיהם הוא יפרק את הממשלה על נושא זה, הפגין שר האוצר כחלון כניעה מבישה. לפי ההסכם המסתמן בין הליכודניק לליכודניק לשעבר, התאגיד יעלה לאוויר, אך ראשיו, עיתונאים עצמאיים שטרם החלו לעבוד, יפוטרו. בנוסף, כחלון יהיה שושבינה של חקיקה שתגביר באופן חסר תקדים את המעורבות הממשלתית – כלומר, של נתניהו – בשידור הציבורי החדש. כחלון הוכיח פעם נוספת שמאחורי הדיבורים ה׳חברתיים׳ וה׳מתונים׳ שלו מסתתר עוד ליכודניק המוכן לחסל את המרחב הדמוקרטי, ושהעובדים אינם מעניינים אותו כהוא זה.
אך סיפור התאגיד הוא רק ירייה מוטרפת אחת של נתניהו, המכוון את אקדחו הטעון לכל עבר בשבועות האחרונים. החשש מכתבי האישום העומדים בפתחו הוביל אותו ואת ממשלת המתנחלים שלו להכריז מלחמה על הציבור הערבי בגל הריסות בתים, וללבות בסוריה פרובוקציות צבאיות העלולות לגרור את ישראל למלחמה איומה. הוא עושה הכל כדי שתשומת הלב לא תתרכז בשחיתויות, ולא פחות מזה – בתהום אליה הוא מדרדר את החברה בישראל.
מול הפקרות זו של השלטון, מתעוררים ברחבי הארץ עשרות סכסוכי עבודה ומאבקים חברתיים. מול חדלון ממשלת הימין, זו דווקא העת ׳לתת גז׳ – שכן מפלגות ההון שבקואליציה ובאופוזיציה נקלעו למשבר אמינות ומשילות עמוק. הכרזת ההסתדרות השבוע על סכסוך עבודה כללי במגזר הציבורי, בתמיכה במאבקם של עובדי רשות השידור, הוא צעד מאוחר אך נכון. אין להסתפק במילים או בהכרזות אלא יש לתת מענה של מעשים למדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת הימין. לא עוד איומי סרק בדבר "שביתה קרבה ובאה", המסתיימים בקומבינות של הרגע האחרון. הפעם יש להפעיל את הכוח הארגוני הרב שבידי ההסתדרות וארגוני העובדים האחרים כדי לתת בעיטה חזקה לממשלה ולגרום להתפטרותה.
נפתחים עתה אופקים חדשים: שילוב של המאבק הפוליטי להפלת הממשלה (גם בכנסת וגם מחוצה לה) עם הצבת אלטרנטיבה פוליטית יהודית-ערבית ברורה ונחושה.
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
