מאת תמר גוז'נסקי

לא אחת צוין האינטרס של המונופולים האמריקאיים בהשתלטות על מאגרי הנפט והגז כסיבה מרכזית לכיבוש עירק בידי ארצות-הברית. ומה אצלנו?

בשבוע שעבר דיווחו חברות בבעלות יצחק תשובה, קובי מימן ודודי ויסמן על "סימנים ראשונים לגז בקידוח הימי 'תמר 1' מול חופי חיפה". ימים יגידו, אם אכן טמון בעומק הים מאגר גז בנפח משמעותי. אך הנפשות הפועלות ידועות גם ידועות – השלושה הם אילי הון, שעסקיהם בעיקר בתחום האנרגיה, הנדל"ן והמסחר:

יצחק תשובה הוא הבעלים של חברת דלק ושל חברות נדל"ן; קובי מימן הוא הבעלים של חברת ישראמקו, העוסקת בחיפושי נפט, ושל חברת ההשקעות אמפ"ל, ושותף בחברת הגז המצרית (הפרטית-ממשלתית) EMG; ודודי ויסמן הוא הבעלים של חברות הדלק סונול ודור-אלון, ושל הרשת הקמעונאית הריבוע הכחול.

אילי ההון הישראלים, יחד עם שותפים – חברות רב-לאומיות, מחפשים מזה עשור מאגרי גז ונפט בים, מול חופי ישראל, לאחר שבדיקות גיאולוגיות גילו היתכנות כזאת.

אך מסתבר, כי לחיפושי הנפט והגז האלה ישנו פן נוסף – העימות בין ישראל לרשות הפלסטינית לגבי השליטה במאגר הגז, שנתגלה בשנת 2000 בים, סמוך לחופי עזה.

אם לא לפי החוק הבינלאומי, אז בכוח

לשאלת השליטה במאגר הגז הזה ולקשר בינה לבין המלחמה, שישראל מנהלת בעזה מזה שלושה שבועות, הוקדש מאמרו של מישל חוסודובסקי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת אוטאווה (קנדה) באתר "גלובלריסרץ'", העוסק בניתוח הגלובליזציה והשלכותיה.

חוסודובסקי מציין בפתיחת מאמרו, כי מבחינת החוק הבינלאומי, שדה הגז שנתגלה בים מול חופי עזה שייך לפלסטין. אך לאחר שחמאס זכה ברוב בבחירות והשתלט על עזה, ישראל, באמצעות המצור על הרצועה, שולטת בפועל במאגר הזה. על רקע זה, המלחמה בעזה היא צעד נוסף בניסיון להבטיח את השליטה הישראלית במלאי הגז הזה.

להלן העובדות שפורש חוסודובסקי במאמרו:

בשנת 1999, חתמה החברה הבריטית הגדולה בריטיש גז (BG) עם הרשות הפלסטינית (בראשות ערפאת) על הסכם קידוח בים מול חופי עזה.

בשנת 2003, ראש הממשלה אריאל שרון הטיל וטו על עסקה, לפיה אמורה הייתה חברת בריטיש גז (BG) לספק לישראל גז מקידוחים במאגר שלחופי עזה. כעבור שלוש שנים, בריטיש גז הייתה קרובה להסכם, לפיו תספק גז מקידוחים אלה למצרים. אך בהתערבות ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר, העסקה לא יצאה לפועל.

במאי 2007, אישר הקבינט הישראלי את הצעתו של ראש הממשלה אולמרט "לרכוש גז מהרשות הפלסטינית". עסקה זו, בהיקף של 4 מיליארד דולר, הייתה אמורה להניב לרשות הפלסטינית הכנסה בהיקף של מיליארד דולר. אך ממשלת אולמרט רצתה לרכוש את הגז מחברת BG תוך עקיפת החמאס, שעלה לשלטון ב-2006. לשם כך הוקם צוות, שתפקידו היה להגיע להסכם עם BG ישירות, כך שחמאס יקבל את התמורה עבור הגז לא בדולרים, אלא בסחורות ובשירותים. לפי הצעה זו, את הגז הפלסטיני היו אמורים להזרים בצינור תת-ימי לאשקלון, ובדרך זו להבטיח שליטה ישראלית על שיווקו. המו"מ הזה נכשל, לאחר שמאיר דגן, ראש המוסד, טען שההצעה תסייע "למימון הטרור". לאחר כשלון השיחות, בינואר 2008 הודיעה חברת BG על סגירת משרדיה בישראל.

במהלך 2008, במסגרת ההכנות למלחמה בעזה, הודיעו מנכ"ל האוצר ירום אריאב, ומנכ"ל המשרד לתשתיות לאומיות, חזי קוגלר, כי הם מעוניינים לחדש את השיחות עם BG. הם גם האיצו בחברת החשמל הישראלית לחדש את המו"מ עם BG. המסקנה היא, שממשלת אולמרט הייתה מעוניינת להגיע להסכם עם BG לגבי ניצול שדה הגז של עזה עוד לפני שתחל המלחמה עצמה, שהצבא כבר עסק בהכנתה. השיחות אכן התחדשו באוקטובר, חודשיים לפני שהחלו ההפצצות הישראליות על ערי הרצועה.

חוסודובסקי מסכם, כי הכיבוש הצבאי של עזה נועד להבטיח את הריבונות הישראלית על שדות הגז בים עזה, וזאת בניגוד לחוק הבינלאומי. לשם כך, ממשלת ישראל עשויה ללחוץ להגיע להסכם חדש, שיציב כוחות ישראליים או בינלאומיים בדרך שתבטיח שליטה אסטרטגית ישראלית על מימי החופים של עזה, ותשלב את ניצול מאגרי הגז שנמצאו בהם עם הניצול של מאגרי גז קרובים, שהקידוחים בהם מתנהלים בימים אלה בידי חברות ישראליות (ר' לעיל הדיווח על סימני גז בקידוח תמר 1).

לתוכנית הזאת ישנו גם הבט רחב יותר: ממאגרי הגז הימיים שבשליטת ישראל, אמור הגז לזרום בצינורות הקיימים, המתחילים באילת, מגיעים לאשקלון, ומשם לחיפה, ולהתחבר לצינור גז ישראלי-תורכי מתוכנן, שיוביל לנמל התורכי סיהן, שאליו גם מגיע צינור נפט מבאקו.

לא רק גז

למלחמה בעזה ישנן סיבות מדיניות, וביניהן – השאיפה של אולמרט, ברק ולבני להנציח אל הפיצול בין עזה לגדה (שבמימושו החלו שרון ואולמרט עם ההינתקות), ובדרך זו למנוע את כינונה של מדינה פלסטינית עצמאית, שבירתה ירושלים המזרחית ולהותיר את ההתנחלויות במקומן. היה גם ניסיון של השלישייה הזאת לנצל את פרק הזמן שלפני כניסתו של אובאמה לבית הלבן, כדי לקבוע עובדות של כיבוש מחדש, שאיתן צריך יהיה להתמודד לפני שעוסקים בהסדר כולל. אך אין פירוש הדבר, שגם שיקולי השליטה במאגרי הגז של עזה לא היו גורם בהחלטה לצאת למלחמה.

(למאמר המלא: Chossudovsky, www.globalresearch.ca)