אני כותב שורות אלה מבייג'ינג. כדי לשוב לביתי כאן הייתי צריך לשהות שבועיים בבידוד קפדני במלונית בשנחאי. מיד עם הנחיתה עברו כל היורדים מהמטוס – סינים כזרים – בדיקת קורונה עוד בטרם ביקורת הדרכונים. ביציאה משדה התעופה עלינו כולנו לרכבים מיוחדים שפיזרו אותנו בין המלוניות. שלושה ימים לפני תום הבידוד נערכה לנו בדיקה שניה. שיטה זו מאפשרת לשלטונות סין לזהות מדי יום בין 10 ל-15 נשאים של הנגיף שהגיעו מחו"ל ולבודד אותם עד תום הטיפול. כך מצליחה סין לשמור על השטח העצום שלה נקי מהתפרצויות של המחלה.
החיים בסין – המדינה שהייתה הראשונה לספוג את מגפת הקורונה – שבו ברובם למסלול תקין. הגנים הציבוריים, המסעדות והקניונים הומי אדם, התלמידים חזרו לכיתות, בתי הקולנוע פתוחים (עם מגבלות מסוימות) והצופים שבו למגרשי הכדורגל. הכלכלה פועלת במלוא העוצמה, ואפילו ענפי התעופה והתיירות החלו להתאושש בזכות השוק הפנימי האדיר. בשבוע הראשון של אוקטובר ("שבוע הזהב" של חופשה מרוכזת), פקדו כ-600 מיליון תיירים את האתרים השונים ברחבי המדינה – מספר המתקרב להיקף תיירות הפנים בשנה הקודמת. בראשית 2020 דיברו מומחים רבים על קריסתה הכלכלית הצפויה של סין ועל סופו של "הנס הסיני". היום נראה כי סין תהיה הכלכלה המשמעותית היחידה בעולם שתגדל השנה, גם אם באחוזים בודדים.
צלקות המגפה נראות היטב ברחובות סין. הגדרות שהוקמו סביב השכונות טרם פורקו וכמה מהשערים שנחסמו בימי הסגר טרם נפתחו. בכניסה למקומות רבים עדיין נדרש האזרח להציג "קוד בריאות" ירוק בנייד שלו. במקומות אחרים מסתפקים במדידת חום שגרתית. המדינה שומרת כוננות גבוהה לקראת ההתפרצות העתידית שקרוב לוודאי תתרחש במקום כלשהו גם אחרי חודשים רבים של רגיעה. הניסיון של סין עצמה, כמו גם של מדינות אחרות (ניו זילנד, וייטנאם, אוסטרליה) מלמד שכל עוד לא הודבר הנגיף בעולם כולו, אין סיכוי למנוע את התפרצותו המחודשת. אולם סין הוכיחה שאת ההתפרצויות הללו ניתן להדביר בקלות יחסית. סגר קפדני על אזורי ההתפרצות מיד עם התגלות המקרה הראשון של הידבקות, בדיקה מקפת לכל התושבים (ולפעמים שתיים או אף שלוש בדיקות כדי לגלות נשאים חסרי תסמינים), וכן בידוד מידי של כל הנשאים – מאפשרים להשיב חיים למסלולם תוך שבועות אחדים ואפילו תוך ימים אחדים, כפי שאירע בהתפרצות האחרונה בחבל יון–נאן בספטמבר.
סוד ההצלחה
סין החלה את ההתמודדות עם המחלה ברגל שמאל. שלושה שבועות בראשית ינואר של התכחשות למגפה, השתקת המידע על אודותיה והתמהמהות בטיפול בה גבו מהמדינה מחיר כבד מאוד. אולם מאז הוכיחה סין יעילות בלתי רגילה בטיפול בנגיף. די לציין שמאז חודש מאי לא נפטר בסין מקורונה ולו חולה אחד, ומאז יולי לא אירעה התפרצות פנימית. כיצד הושג הדבר? בעיני רבים מדובר במשטר קשוח הכופה תקנות מחמירות על אוכלוסייה ממושמעת. אולם ראיה זו מחמיצה את העיקר: הצלחתה של סין נבעה פחות מכפייה (שבוודאי קיימת) ויותר מגיוס מכלול המשאבים החברתיים, המנהליים והכלכליים למלחמה בנגיף.
המילה "מלחמה" היא המפתח להבנת הדברים. סין הייתה המדינה הראשונה שהכריזה כי ההתמודדות עם המגפה היא "מלחמה עממית" ונהגה בהתאם. היא הקימה שרשרת פיקוד אחידה בה ל"גנרלים", קרי המומחים למגפות, היה תפקיד מרכזי. היא גייסה המונים למאבק במגפה, ומאחר שהדבר חייב השבת אמון העם בשלטון – אימצה מאז פברואר מדיניות של שקיפות מלאה באשר להתפרצויות החדשות ולמחירן האנושי. היא גיבשה אסטרטגיה לאומית שכללה הפניית משאבים אדירים לרפואה (ובפרט למערך הבדיקות, כולל בדיקות חובה שבועיות לכל העובדים העלולים להיחשף לנגיף). במקביל, קבעה סדר עדיפויות הגיוני, לפיו יש למגר את האויב (הנגיף) תחילה ורק אחר כך לעבור לשיקום הכלכלה והחברה. השיטה הוכיחה את עצמה – נכון לעתה – מעל ומעבר. אפילו מבקרי משטר חריפים בקרב חבריי ומכריי בסין מודים שהפעם הצליחה המפלגה הקומוניסטית במקום בו כשלו משטרים אחרים ברובם.
עיוורון מערבי
הצלחה זו לא ממש מוכרת למדינאים או לציבור הרחב ברוב ארצות העולם. בינואר, שכנעה התקשורת המערבית את עצמה שהתפרצות המגפה בסין משקפת חולשה מובנית של המשטר שם. בפברואר, התמקדה זו בהאשמת סין בהפרת זכויות האדם בשל הסגר הכללי. במרס–אפריל, נוכח התפרצות קטלנית של המגפה ברחבי העולם מול שיפור מתמיד במצב בסין, הרבתה התקשורת לרמוז שסין משקרת ומזייפת את הנתונים של תחלואה ושל תמותה. מאז חודש מאי, כאשר לא ניתן היה עוד להטיל ספק בהצלחתה של סין, בחרה התקשורת פשוט להתעלם ממנה. לנאמר חשוב להוסיף את ההשתלחויות האנטי–סיניות של טראמפ, המקווה לחפות בדרך זו על כישלונו המהדהד בטיפול במחלה. כך תקבלו את המתכונת הקטלנית של סנוור עצמי, המונע ממדינאי העולם ללמוד את אחת הדוגמאות המוצלחות של ההתמודדות עם הנגיף.
ההתעלמות מהצלחתה של סין במאבק בקורונה מחזקת את מגמת הייאוש ברבות מארצות העולם, אשר מנהיגיהן בחרו להתייחס למגפה כמפגע שלא ניתן כלל להתמודד עמו ללא חיסונים. נראה כי הדוגמא הרעה של ארה"ב החריפה את רפיון הידיים העולמי. מספר המתים בארה"ב גבוה פי 220, יחסית לגודל האוכלוסייה, מאשר בסין ונראה כי ממשל טראמפ חי עם זה בשלום.
לכותב שורות אלה אין ספק, שמרכיבים בתרבות הפוליטית של ארה"ב – ובפרט חופש זרימת המידע וחופש הביטוי – עדיפים חד–משמעית על פני המצב בסין. לכן עצוב להיווכח שברגע של אמת מתברר כי אין במעלות אלה כדי לחסן את החברה ואת המדינה האמריקאית (ובהרחבה – את רובן המוחלט של מדינות המערב) מכישלון מהדהד בהתמודדות עם אתגר הנגיף. לא נותר אלא לקוות שמנהיגי העולם המערבי יתעשתו וייזכרו שניצחון במלחמה בנגיף חשוב לאין שיעור מכותרות טובות בעיתון ואפילו מהצלחה בקלפי. מוטב ללמוד מהניסיון הסיני – אפילו מאוחר מאשר לעולם לא.
יורי פינס
