לאחר ארבעה חודשי שביתה אמיצה נגד פיטורים שרירותיים, איתה הזדהו תושבי הדרום, נחתם ביום חמישי בשבוע שעבר בתל-אביב ההסכם הקיבוצי החדש בקונצרן כי"ל (כימיקלים לישראל) המופרט.
לפי ההסכם, עד סוף השנה רשאית ההנהלה לפטר 38 עובדים בכל אחד משני מפעלי הקבוצה: מפעלי ים המלח ותרכובות ברום. המפוטרים יקבלו 300% פיצויי פיטורים. אך נוסף למפוטרים, כמאה עובדים יאולצו לפרוש לפנסיה מוקדמת מכל מפעל, ואלה לא כוללים את מאה העובדים שכבר פרשו מרצון בחודשים האחרונים.
הפגנת עובדי כי"ל במרכז תל-אביב (צילום: חדשות 2)
ההסכמה לפיטורים נרחבים של 338 עובדים קבועים בעלי זכויות, שאת מקומם יתפסו קרוב לוודאי עובדי קבלן, אינה הדבר החמור היחיד בהסכם. הוא כולל גם פגיעה קשה בעקרונות העבודה המאורגנת: ועד העובדים הסכים לדרישת ההנהלה לנייד עובדים ממחלקה למחלקה וממפעל למפעל על דעת ההנהלה בלבד ובלא התייעצות עם הוועד. הצעד הזה הוא מדרון חלקלק העלול להוביל לכניעה לדרישת ההנהלה, שהייתה עילת המשבר הנוכחי, גם לפטר ללא הסכמת הוועד ובכך בעצם לחסל את העבודה מאורגנת.
ביום שבו נחתם ההסכם, התפוצצה פגישה של ועד עובדי הרכבת עם הנהלת החברה שהתקיימה במטרה למנוע את השביתה, עליה הכריז הוועד עקב סכסוך עם ההנהלה. למחרת נערך דיון בבית הדין לעבודה בתל-אביב בנוגע לבקשת ההנהלה להוציא צו מניעה נגד השביתה. ועד עובדי הרכבת מסר כי ההנהלה חזרה בה, במסגרת הדיון שנערך בבית הדין, מהצעדים החד-צדדיים שהיא מבצעת בשבועות האחרונים.
במקביל, ועדי העובדים בנמל אשדוד ובנמל חיפה נאלצו להשיב בחיוב לדרישה של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, לסיים את השביתה שהחלה ביום רביעי האחרון בשעות הלילה. הם שבו לעבודתם כעבור יממה. ניסנקורן הפריח שוב הבטחה לתמוך "במאבקם הצודק של עובדי הנמלים הזכאים לשמירת זכויותיהם וביטחונם התעסוקתי", אבל בפועל הוא חוסם את מאבקם של עובדי הנמלים בהפרטה ואת הסולידריות המעמדית עמם. כדאי להזכיר, כי לאחר הבחירות הפסיק ניסנקורן את כל פעילויות הסולידריות שנערכו עם עובדי כי"ל בדרום. התערבותם של ראשי הרשויות בדרום היא שהחזירה את התנופה למאבק לאחר שהכריזו על שביתה כללית בדימונה, ערד וירוחם (17 במאי).
שלוש מסקנות ניתן להסיק משלושת סכסוכי העבודה שנסקרו: ממשלת הימין מוסיפה להתייצב לימינם של המעסיקים (ר' הכרזותיו של שר התחבורה ישראל כץ שקרא לכלוא את עובדי הנמלים השובתים משום שהם "מחבלים בכלכלת ישראל"); בתי הדין לעבודה הפכו למנגנונים שוללי חופש השביתה (כמו ברכבת ובנמלים); והנהגת ההסתדרות, חרף תמיכה קולנית בציבור עובדים זה או אחר, אינה מוכנה לנהל מאבק חזיתי נגד המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת הימין (ניסנקורן אפילו קרא למחנה הציוני להצטרף לממשלת הימין הקיצוני). חמור לא פחות, יו"ר ההסתדרות אינו מוכן לאחד כוחות ולקדם מאבקים – דרישתו מעובדי הנמל "לשוב מייד" לעבודה היא רק דוגמית לכך.
נזכיר גם את גל ההתארגנות המעמדית חסר התקדים. בשבוע שעבר היו אלה עובדי פירמות רואי החשבון הגדולות במדינה, המנסים להתארגן כדי להגן על זכויותיהם.
א"ד
