דו"ח חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים חושף את סיפוריהם של עשרות מהגרים המוחזקים בבתי הכלא סהרונים וגבעון במשך שנים ארוכות, מבלי שיורחקו מהארץ. הדו"ח מתפרסם לרגל יום זכויות האדם שצוין בכל העולם בשבת האחרונה ה-10 בדצמבר.

הפגנה מול כלא סהרונים (צילום: תומר נויברג)

חוק הכניסה לישראל מאפשר לעצור אזרח זר שאינו מחזיק באשרה תקפה. המעצר אינו למטרה עונשית, אלא משמש כלי שמטרתו להבטיח את ההרחקה מהארץ. לפי החוק, ניתן לשחרר בערבות את מי ששהה בכלא יותר מ – 60 ימים ברציפות למניעת מעצר ממושך של מי שאינו בר–גירוש, כדי שמעצרו לא יהפוך לעונש. על אף הנאמר בחוק, בדו"ח מפורטים נסיבות מעצרם של 33 מהגרים המוחזקים לתקופה העולה על שנתיים. 25 מתוכם נעצרו ליותר משלוש שנים, 18 מהם ליותר מארבע שנים, עשרה מהם נעצרו ליותר מחמש שנים וחמישה מהם נעצרו ליותר משש שנים. בכל המקרים לא מדובר באנשים שביצעו עבירה פלילית, ומעצרם הוא מנהלי בלבד,

ברוב המקרים מעצרם של המהגרים מתארך מסיבות שאינן תלויות בהם: היעדר מסמכי נסיעה תקפים, היעדר הכרה של מדינתם שמונע מהם קבלת מסמכי נסיעה, היעדר נציגות למדינתם בישראל, קשיי תקשורת או קשיים נפשיים המונעים בעדם מלשתף פעולה עם הליכי הרחקתם מהארץ. ישנם כאלה שבקשותיהם למקלט נדחו על ידי רשות ההגירה, אך הם חוששים לשוב למולדתם ונותרים עצורים ללא הגבלת זמן. הדו"ח מפרט את הנסיבות השונות למעצרם הממושך של המהגרים:

מהגרים שזהותם שנויה במחלוקת – עקב היעדר מסמכים מזהים או שנות פליטות ארוכות שיצרו זיקה למדינות המארחות, מהגרים רבים לא מצליחים להוכיח מהי מדינת המוצא שלהם, וחשודים על–ידי רשות האוכלוסין וההגירה ה כמי שמחזיקים באזרחות שונה מכפי שהם טוענים. במקרים אלו לא ברור להיכן – אם בכלל – ניתן להרחיקם. על קבוצה זאת נמנים אריתראים רבים שרשות ההגירה קובעת שהם אתיופים וכן חסרי מעמד שנמלטו ממלחמות האזרחים בחוף השנהב, אך אינם מוכרים כאזרחי חוף השנהב עקב דיני האזרחות שם. "כשרק הגעתי לארץ, ראיינה אותי אישה אתיופית ממשרד הפנים שהייתה נגדי מההתחלה. היא חזרה ואמרה לי שאני אתיופי ושאני משקר כשאני טוען שלא. היא אמרה לי שבחיים לא אצא מסהרונים אם לא אודה בכך שאני אתיופי", כי שאמר אזרח אריתריאה שהוכר לבסוף ככזה וששוחרר מ"סהרונים" לאחר שנתיים ו–11 חודשים.

מהגרים שלישראל אין יחסים דיפלומטיים עם מדינות אזרחותם – מוחזקים שמבקשים לשוב למדינות כגון גינאה, גינאה ביסאו, גמביה, טוגו, ליבריה, ניז'ר, או צ'אד אך אין ברשותם דרכון ממדינתם או מסמכים אחרים שיאפשרו את הרחקתם. במקרים רבים הם מסרבים לחזור באמצעות תעודה ישראלית לאחר שנודע כי אנשים רבים שחזרו עם תעודה זו נעצרו במדינות המוצא בהיעדר הכרה בתעודה הישראלית. כך לדוגמא, הדו"ח מתאר את סיפורו של אזרח סנגל שהסכים לשוב אליה לאחר מעצר של 4 שנים, נכלא ע"י השלטונות עם הגיעו – והוחזר לכלא בישראל!

מבקשי מקלט שאינם מוגנים בפני הרחקה וחוששים לשוב למולדתם – מוחזקים אלו ביקשו מקלט בישראל אך בקשתם נדחתה על הסף. בהיעדר אמצעים למימון הליכים משפטיים נגד הדחייה, הם מוחזקים במעצר ללא הגבלת זמן, בגין אי שיתוף פעולה עם הליכי הרחקתם.

מהגרים שאינם משתפים פעולה עם הרחקתם עקב התמודדות עם קשיים נפשיים – מהגרים מתמודדי נפש אינם מסגירים לעיתים פרטים שעשויים לסייע בהרחקתם מהארץ, או מסרבים לעזוב את הארץ ללא כל הסבר סביר. חלקם אינם מבינים את ההליכים המתקיימים בעניינם, אולם אין כל הליך יזום הבוחן את כשירותם המשפטית. בנוסף, ישנו חשש שאותם אנשים לא יבינו את ההשלכות של עזיבתם את הארץ. במקרה של אזרח חוף השנהב המתואר בדו"ח, נעשו ניסיונות להרחיקו לגינאה על אף שהיה חשש כי מצבו הנפשי אינו מאפשר לו להחליט באופן שקול על רצונו לעזוב. חרף זאת, צוות המוקד גילה כי הוא הורחק ליעד בלתי ידוע.

הדו"ח מבהיר עוד כי גם כאשר חלק מהמהגרים משוחרר בתנאים מהכלא לאחר שנים, הם אינם מורשים לעבוד ולקיים את עצמם – ועתידים לחזור ולהיכלא כשאינם מצליחים להסדיר את יציאתם מהארץ. בית הדין האמון על ביקורת שיפוטית בכלא משחרר ממעצרם חלק מחסרי המעמד לאחר תקופות ממושכות, ולאחר שרשות ההגירה כושלת בהרחקתם במשך שנים ארוכות על אף שיתוף פעולה מלא מצידם. עם שחרורם, הם מקבלים אשרה האוסרת עליהם לעבוד. מגבלה זו לא מאפשרת להם לקיים את עצמם עד שיצליחו להסדיר את יציאתם מהארץ. המהגרים משוחררים ברב המקרים למשך חודש עד ארבעה חודשים בלבד, ורק לאחר הפקדת ערבות כספית ועמידה בתנאים מגבילים נוספים. לאחר תקופת המעצר הממושכת, לרובם אין יכולת לשלם את כספי הערבות.

בתום תקופת שחרורם, אם לא הצליחו לצאת את הארץ בכוחות עצמם, מוחזרים המהגרים לכלא לתקופת מעצר נוספת שאורכה אינו ידוע או צפוי מראש. שני שליש מהעצורים שנסיבות מעצרם מופיעות בדו"ח הוחזקו במעצר תקופות ממושכות בעבר – מידע שאינו קיים במסמכי שירות בתי הסוהר או בפרוטוקולים של בית הדין, בהם מצוין רק תאריך תחילת המעצר הנוכחי. יש ביניהם שנעצרו ושוחררו ארבע ואף חמש פעמים מבלי שיצליחו לעזוב את הארץ.

לעיון בדו"ח המלא: http://hotline.org.il/publication/prolongeddetention