"לא ל'מוחאססה', לא לעדתיות פוליטית" – זו קריאתם של המפגינים בכיכר תחריר בבגדאד, כחלק ממאבקם לשינוי כללי של המערכת הפוליטית לאחר התפטרותו בשבוע שעבר של ראש הממשלה עאדל עבד אלמהדי. מוחאססה הוא שם-פעולה בערבית, שהוראתו – חלוקה לפי מפתח יחסי. שיטת המוחאססה שנתקבעה בעיראק אחרי הפלישה האמריקאית ב-2003, נועדה לספק ייצוג  פוליטי יחסי לקבוצות האתנו-עדתיות השונות. רוב העיראקים מאמינים שהשיטה גרועה מעיקרה ומגלמת את כל החוליים הפוקדים את המדינה, ובשנים האחרונות הפך המושג שם-גנאי.

מפגינים במרכז בגדאד (צילום: המפלגה הקומוניסטית העיראקית)

כיצד נוצרה השיטה?

המוחאססה יושמה אמנם רק לאחר שארה"ב כבשה את עיראק ב-2003, אך יסודותיה הונחו כבר קודם לכן בידי גורמי אופוזיציה שהתנגדו לסדאם חוסיין בשנות ה-90. כתחליף לשלטון סדאם, המציאו קבוצות אלה שיטת ייצוג יחסי לסונים, לשיעים, לכורדים ולאתנו-עדות האחרות. "שיטת המכסות הנוכחית נוצרה בידי קבוצות האופוזיציה שהתארגנו לקראת תפיסת השלטון. המוחאססה נדונה במספר ועידות שהתקיימו בשנים אלה בבריטניה", טוען עבאס קדים, מנהל היוזמה העיראקית של "המועצה האטלנטית". 'אחרי נפילת סדאם, שהואשם בדיכוי על רקע עדתי של הרוב השיעי בעיראק, עסק הממשל האזרחי האמריקאי, אשר ניהל את כיבוש עיראק, ביצירת שווי משקל אתנו-עדתי במערכת הפוליטית במדינה. הממשל האזרחי השתמש במוחאססה לבחירת הגוף המושל הראשון אחרי 2003 (המועצה השולטת בעיראק). החוקר פנאר אלחדאד מהמכון לחקר המזה"ת בסינגפור טוען שהמוחאססה היא "יציר רוחן של כמה מקבוצות האופוזיציה העיראקית ושל הכיבוש האמריקאי. זו שיטת חלוקה של משרות ציבוריות, עמדות השפעה פוליטיות ומשאבי מדינה לפי קריטריונים אתנו-עדתיים בין מפלגות הנמנות עם המעמד השליט".

עדתיות

בעוד שהמוחאססה העניקה כוח פוליטי וכלכלי למפלגות שתפסו את השלטון בעיראק אחרי 2003, אחד מהחוליים העיקריים שלה, לטענת מפגינים ומומחים, מתמצה בכך שהיא מותנית בפיצולים עדתיים ומנציחה אותם. חדאד מסביר כי "במקור הייתה השיטה דרך ליצור ייצוג פרופורציוני אתנו-עדתי, אך בו-זמנית היא גם ניפחה וליבתה את חשיבות    הזהויות האתנו-עדתיות, והטילה את המדינה למלחמת אזרחים על רקע עדתי, אשר קרעה את המרקם החברתי העיראקי." בעקבות הפצצה של מסגד שיעי בסמארה ב-2006, החלו קבוצות שיעיות מזויינות לתקוף אוכלוסיות סוניות, ועד מהרה הדרדר המצב לאלימות בין-עדתית רחבה, שהגיעה לשיאה בין 2006 ל-2008.

למרות שהאלימות העדתית שככה מאז, עיראקים רבים חושבים שהמוחאססה יצרה נזק מתמשך. עקל אלסראי (43), פעיל פוליטי  שאחיו נהרג בהפגנות, אומר ש"עד היום שיעים וסונים משתתפים בבחירות כי הם מפחדים אלה מאלה. אם עדה אחת מקבלת יותר כוח, האחרים דואגים שייהרגו". מספר סיסמאות  בהתקוממות  משקפות  את  השלילה  התקיפה

העדתיות, ואת הדרישה להכיר בכל העיראקים כבני אומה אחת. סיסמא  פופולרית כזאת שנתלתה בכיכר תחריר קוראת: "לא שיעי, לא סוני, לא נוצרי – כולנו עיראק אחת."

אינטרס עצמי והתערבות זרה

נוסף לפירוד עדתי, טשטשה שיטת המכסות את האחדות הלאומית בין האליטות הפוליטיות, ועודדה עליית אינטרסים סיעתיים שהקלו על התערבות זרה בענייניה של עיראק. "בגלל המוחאססה כמעט אף לא אחת מהמפלגות שבשלטון אינה מתמקדת בעיראק כולה", אמר טלחא אבו רזאק מאוניברסיטת אקסטר בבריטניה. רבים מהאסלאמיסטים השיעים, שהם היום הכוח הדומיננטי בעיראק, רכשו את ההכשרה הפוליטית שלהם באיראן וממשיכים להנות מתמיכתה הכלכלית. כתבות ב"ניו-יורק טיימס" חשפו לאחרונה כיצד איראן הגבירה את השפעתה בעיראק בשנים 2015-2014 בתחום הכלכלי, הפוליטי והדתי. אינטרסים לאומיים נדחקו הצידה מפני שהעיראקים היו מפורדים. כשכל קבוצה מחפשת עזרה חיצונית לאינטרסים שלה – נפתחת הדלת להתערבות של כוחות חיצוניים.

שחיתות ופרוטקציה לשארים ולמקורבים

העיראקים משתמשים בביטוי 'מוחאססה' לא רק ככינוי לעדתיות פוליטית, אלא גם לשחיתות ממוסדת. "בגלל המוחאססה, מורכבת הממשלה העיראקית משרים ומפרלמנטרים בלתי-מקצועיים" טוען סראי, הפעיל מתחריר. מפגין אחר מוסיף: "כל מפלגה עדתית שולטת בחבורת שרים משלה. השיטה משמשת כיסוי משפטי לשחיתות. היא מעשירה את האליטה הפוליטית ואת מקורביה, בעודה מרוששת את רוב-רובם של העיראקים". "המוחאססה מובילה לגניבה ממוסדת מהציבור באמצעות קנוניות בתוך האליטה, שחיתות ורשתות של חסות", הוסיף החוקר חדאד. לדברי עבאס קדים, "לא די בכך שאדם הוא כורדי, שיעי או סוני לשם קבלת משרה. עליו  גם להשתייך לאחת מהמפלגות העדתיות. אלה שבשלטון מתייחסים למשרות פוליטיות כאילו הן שלל. משרות שהוקצו חולקו בין חברי מפלגה ללא כל כישורים". לכן, עיראקים רבים סבורים שהמוחאססה הרסה את ארצם, והם יוצאים לרחובות בהמוניהם נגדה.

ארווא אבראהים

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך". פורסם במקור

באתר אלג'זירה באנגלית תרגום ועריכה: אבישי ארליך