"מתקשרים אליי מכל העולם" מכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו בגאוותנות, תוך שהוא מעיד על עצמו כי ניהל את ההתמודדות הישראלית עם המגיפה בהצלחה – למרות שמספר המתים ועומק המשבר הכלכלי מעידים אחרת.
כרזה על סכנות הקורונה בהאנוי (תמונה: נאן דאן)
אבל אם יש ראש מדינה שראוי לחלק עצות במאבק נגד נגיף הקורונה, הרי זה נגויין פו טרונג – נשיא הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם ומזכיר המפלגה המרקסיסטית-לניניסטית המאוחדת. מומחי בריאות מכל העולם משבחים את ההצלחה הווייטנאמית במאבק בנגיף. המדינה הטרופית, שאוכלוסייתה מונה כ-97 מיליון נפשות, הפסיקה לספור את מתיה מהנגיף כבר בחודש אפריל בשנה שעברה. התגובה המהירה והמוצלחת של הממשלה עצרה את מספר המתים על 35 בלבד.
וייטנאם, כמו מדינות קטנות יותר ובהן ניו זילנד, ג'יבוטי וטוגו, התמודדה עם הפנדמיה בצורה טובה לאין ערוך בהשוואה למדינות עשירות יותר כמו ארצות-הברית, בריטניה, רוסיה וישראל. ארגון הבריאות העולמי, שמנטר את ההתפשטות הגלובלית של הנגיף, מציין כי וייטנאם הייתה בין המדינות הראשונות בעולם שהטילה איסור יציאות וכניסות מן המדינה ושפעלה נגד הנגיף במהירות ובנחישות.
תגובות איטיות ומדיניות לא אחידה הן המכנה המשותף למדינות המאכלסות את ראש טבלת המתים מהנגיף. העלייה המהירה במספר המתים והנדבקים דרדרה את מערכות הבריאות במדינות קפיטליסטיות לסף קריסה, בייחוד כאשר היו אלה מערכות בריאות שסבלו מייבוש תקציבי מתמשך. ממשלות שהתמהמהו והתלבטו אם להציל "את הכלכלה או את האזרחים" הן אלה שספגו מספר גבוה בהרבה של מתים. "מדיניות האקורדיון" של פתיחה וסגירה לסירוגין; הטלת "סגרים מחוררים"; וכניעה ללחצים פוליטיים כמו השארת שדות התעופה פתוחים, נתגלו כהרי אסון בישראל ובעולם.
וייטנאם, לעומת זאת, אימצה מדיניות "אפס קורונה": מעקב, ניטור, סגירה הדוקה ופיצויים. מדיניות זו לא הותירה מקום להססנות ולהפכפכנות. מדיניות זו הוכיחה את עצמה לא רק בנתוני ההדבקה אלא גם בכלכלה: לפי פרסום של הבנק העולמי מדצמבר 2020, כלכלת וייטנאם צמחה ב-3%, וצפויה לצמוח ב-6.8% במהלך 2021. זאת בעוד שכלכלתן של מדינות מערביות רבות רשמו נסיגות כלכליות.
ממשלת וייטנאם ניצחה את הנגיף בשלושה אמצעים מרכזיים: קמפיין תקשורתי אפקטיבי; מערך חקירות אפידמיולוגי; ועוצר כללי אחיד שהוטל בין ה-1 ל-22 באפריל. זו אינה הפעם הראשונה בה מתמודדת וייטנאם עם מגפות. ב-2003 התמודדה המדינה בהצלחה עם נגיף הסארס, וצברה ניסיון גם בהתמודדות עם נגיף מרס ועם התפרצויות של חצבת ושפעת.
מומחים מייחסים זאת להשקעה הממשלתית במערכת הבריאות הציבורית (זאת במסגרת רפורמות "דה מוי" הכלכליות שבוצעו בשנות ה-80, במסגרתן אימצה וייטנאם מדיניות שוק סוציאליסטית בדומה למודל הסיני). הממשל המרכזי החזק אפשר לווייטנאם לפעול במהירות ובהחלטיות. בין שנת 2000 לשנת 2016 הגדילה ממשלת וייטנאם את ההשקעה במערכת הבריאות ב-9% מדי שנה. השקעה זו התבטאה בין השאר בעלייה בתוחלת החיים הממוצעת מ-71 שנים בשנת 1990 ל-75 שנים ב-2015. לאחר התפרצות נגיף הסארס ב-2003 הגדילה ממשלת וייטנאם עוד יותר את ההשקעה במערכת הבריאות הציבורית.
הסיסמה שליוותה את המאבק בנגיף בווייטנאם הייתה: "אם נמשיך לחיות, שאלות ההון והכלכלה יכולות לבוא אחרי". סדר העדיפויות הבריא של ממשלת וייטנאם הוכיח כי המאבק בנגיף הוא גם מאבק אידיאולוגי: כאשר מדינות מערביות חששו מפגיעה בחירויות והיססו להגביל את חופש התנועה או הפרטיות של חולים, ממשלת וייטנאם דאגה קודם כל לבריאות הציבור.
ממשלת ישראל, שהגיעה חבולה לתחילת מבצע החיסונים של אזרחי המדינה, הסיטה את הזרקור ממחדל נתב"ג להצלחה של מבצע החיסונים. אך מבצע החיסונים המוצלח (וגם הצלחה זו איננה שלמה) אינו מחפה על המחדל הממשלתי. הפרוטוקולים של דיוני הקורונה חסויים ל-30 השנים הבאות – משמע, יש למקבלי ההחלטות ממה לחשוש. אפשר להעריך בזהירות שאם הפרוטוקולים מדיוני הקורונה יחשפו, קריירות רבו ייגדעו. לעומת המחדל המתגלגל ששמו מדיניות ממשלת נתניהו למאבק בקורונה, מדיניותה של וייטנאם הייתה הצלחה מסחררת. כדאי לנתניהו להתקשר לנשיא טרונג – אולי ילמד משהו.
זוהר אלון
