הלך הניסנקורן אצל הגנץ: ההסתדרות כחלטורה וכקרש קפיצה

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן יעזוב את תפקידו ויצטרף למפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ. המפלגה מסרה בסוף השבוע כי ניסנקורן ישתלב "בצמרת הרשימה". באחרונה ניהל גנץ מגעים עם יו"ר ההסתדרות לאחר שהאחרון כשל בניסיונו לקדם איחוד עם מפלגת כולנו בראשות משה כחלון ועם מפלגת גשר בראשות אורלי לויאבקסיס.

2019-02-18_200152

גנץ וניסנקורן: על מי הם צוחקים? (צילום: חוסן לישראל)

גנץ הגדיר את ניסנקורן "מנהיג חברתי חשוב", וטען כי הצטרפותו היא "נדבך מרכזי בהפיכת המפלגה למי שמייצגת את מעמד הביניים, המתמודד עם יוקר מחיה טורפני, תורי ענק במערכת הבריאות וכישלון מהדהד ביכולת להשיג קורת גג".

גנץ אף טען, בהמשך לאמירתו של חבר מפלגתו יועז הנדל ("נקדם קפיטליזם עם חמלה"), כי "חוסן לישראלתל"ם תקדם מדיניות של כלכלה חופשית עם דאגה לחלש וצמצום הפערים החברתיים, ואבי יעמוד בחזית העשייה". במילים אחרות ובעברית פשוטה: גנץ הבטיח לו תיק בכיר.

ניסנקורן היה עד לא מזמן חברו הטוב של "שר האוצר החברתי ביותר בתולדות מדינת ישראל" (כהגדרתו), משה כחלון. לפני מספר שנים, בפברואר 2016, הצטרף למפלגת העבודה לקראת הבחירות בהסתדרות שנערכו במאי 2017. בבחירות אלה התמודד ניסנקורן על כהונת היו"ר מול ח"כ שלי יחימוביץ', אף היא חברת מפלגת העבודה.

לו היה זה מקרה חד פעמי, זה אולי היה מצחיק: ניסנקורן הוא עורך דין שקיבל את הנהגת ההסתדרות בירושה מקודמו בתפקיד, עופר עיני, שבעצמו פרש ב-2014, שנתיים לאחר הבחירות להסתדרות בהן נבחר שוב ליו"ר.

עיני קיבל את ראשות ההסתדרות בירושה מעמיר פרץ, שבתחילת הקדנציה היה חבר בעבודה, אך הקים מפלגה משלו (עם אחד); אותה נטש כדי לשוב למפלגה העבודה; אותה נטש לטובת קדימה; ואז נטש אותה כדי לשוב למפלגת העבודה; ותוך כדי פרש מההסתדרות במהלך כהונתו. אגב, פרץ קיבל את התפקיד בירושה מאיש העסקים חיים רמון שרץ ברשימה עצמאית נגד העבודה (ובתמיכת מנהיגה יצחק רבין). הוא נבחר ליו"ר ההסתדרות ופרש ממנה לאחר שנה וחצי. גם הוא פרש מהעבודה והצטרף לקדימה. מבולבלים?

קיצור תולדות יושבי ראש ההסתדרות מאז רמון ועד ניסנקורן הוא פשוט: אחדאחד הם עוזבים את תפקידם כדי "לעשות לביתם" (תוך הפיכתם למעסיקים, כגון עיני) או לזכות בתפקידים פוליטיים בכירים בממשלות השונות.

לא חשוב במיוחד לאיזה מותג מפלגתי הם שייכים. לכולם אידיאולוגיה משותפת: הם סוגדים לקפיטליזם, בזים לשוויון החברתי וסולדים מכל עיסוק הקשור במאבק בכיבוש. קרי: כולם פונקציונאליים עד מאוד עבור כל ממשלות ההון והכיבוש, וככלל יעדיפו את האינטרסים של בעלי ההון על פני האינטרסים של מעמד העובדים.

לכל אחד רגע שיא זכור משלו: רמון קידם חוזים אישיים בתוך ההסתדרות ומחוצה לה; פרץ התנגד ברפיסות למדיניות הכלכלית והחברתית הניאוליברלית של שר האוצר בנימין נתניהו, וזאת על יסוד "הבנות", שהוסתרו מהציבור, עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון; עיני חתם על הסכמים קיבוציים לרעת העובדים; וניסנקורן מתפאר בכך שנתן ידו להפרטות הגדולות שנעשו בשנים האחרונות במשק הישראלי, ובייחוד הפרטת הנמלים והחשמל.

לעובדות ולעובדים מגיעה הנהגה טובה יותר, הנהגה שתשרת את האינטרסים שלהם ולא את האינטרסים האישיים של היו"רים הבאים וההולכים. אלה שמשרדיהם בקומה החמישית של מטה ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב שבתל אביב, בזה אחר זה הם יורקים לבאר ממנה הם שותים.

נמרוד עובד

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב