הכלכלה הפוליטית של משבר הקורונה: מי יצילנו מרעב ומי ישקנו כוס חלב

שיטוטי מצלמות במרכולים בין מדפים ריקים מתבניות ביצים או מעופות טריים כבר הפכו למעין טקס טלוויזיוני ידוע מראש כהכנה לחגי ישראל. בשנים רגילות נהוג להאשים את החקלאים ואת רשתות השיווק ביצירת מחסור מדומה לשם העלאת מחירים או כדי לפגוע ביבואנים. אולם השנה נוסף גורם חדש, חזק, מרושע ובלתי צפוי לרשימת האחראים למחסור: וירוס הקורונה.

לא ברור עדיין אם המחסור הנוכחי בביצים הוא תוצאה של פניקה צרכנית שרשמה עליה של כ-60% בביקוש, או מחסור אמיתי שנגרם עקב המגבלות שנכפו על שוק העבודה ועל התחבורה האווירית החיונית לאספקת הסחורות. כדי לרצות את הציבור, הזדרז משרד החקלאות להודיע על סבסוד יבואני הביצים ועל הקלות בתנאי היבוא. אך עד כה אין סימנים להיערכות המשרד לקראת אפשרות סבירה שמשבר הבריאות, אשר התגלגל למשבר כלכלי עמוק, יתפתח במהרה גם למשבר מזון. זאת, חרף העובדה שבמשרד הוקם ב-2014 אגף מיוחד לניהול משברים ולהיערכות חירום הפועל בהנחיית רח"ל – רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון.

מסיכום פעילות האגף המיוחד ב-2019, שפורסם בינואר השנה, ניתן להתרשם שהנושאים המרכזיים בהם עסק האגף, נוסף לכוננות למלחמה ולרעידות אדמה, היו מוכנות למתקפת ארבה; מיפוי של כ-140 מפעלים חיוניים שבאחריותו; והגנות סייבר לחקלאות. לאפשרות של משבר מזון עולמי מוקדש נספח אחד כתבה שפורסמה באתר וויינט העוסקת במשבר עקב שינויי אקלים. את הכתבה הכין ארגון "זווית" המספק ידיעות בתחומי המדע והסביבה.

הנחת היסוד המקובלת אצלנו היא שישראל מספקת לעצמה את מרבית התוצרת החקלאית הטרייה שהיא זקוקה לה מייצור מקומי. הנחה זו מוצאת אישוש במחקר שערכה החטיבה לכלכלה, מחקר ואסטרטגיה במשרד החקלאות. החוקרים התייחסו לגורמים אפשריים למחסור במזון ובהם גידול באוכלוסיית העולם, משבר אקלים, פגיעה במערכות אקולוגיות, ומשברים גיאופוליטיים אזוריים וגלובליים העלולים לפגוע בזמינות המזון ובמחירו.

מגיפה מסדר הגודל של הקורונה, והמשבר כלכלי שנגזר ממנה, לא הובאו בחשבון למרות שלאחר וירוס הסארס ושפעת החזירים, פורסמו מעת לעת התראות אמינות בדבר היתכנות של מגיפה עולמית חמורה. נכון ל-2018, קובעים מחברי המחקר, ישראל מסוגלת לספק לאוכלוסייתה חלק משמעותי מצריכת הקלוריות שלה, ואין צורך בייבוא מזון נרחב. המסקנה המתבקשת היא שנכסים חקלאיים כמו קרקע ומים, ידע חקלאי ויתרון טכנולוגי המבוססים על מחקר מתקדם והדרכה, הם נכסים אסטרטגיים למניעתו של משבר מזון, וחשוב לשמור עליהם.

הסתגרות ממושכת היא מתכון לאסון

משבר מזון עולמי לא פסח עלינו בעבר והוא לא יפסח עלינו אם וכאשר יתרחש בעתיד. אני זוכרת היטב את המשבר הקודם שפרץ לפתע באפריל 2008. גלי ההדף שלו הגיעו עד מדפי המרכול השכונתי שלי. הסימן הראשון למשבר היה כאשר מחיר האורז זינק בעולם לשיא היסטורי. גם אצלנו מצאו צרכני האורז שמיהרו להגיע למרכולים מדפים ריקים, ורשתות השיווק הודיעו על קיצוב במכירת האורז ומוצרי יסוד אחרים. היה זה משבר המזון העולמי הראשון במאה ה-21. הוא לא הפתיע את ארגוני הסיוע של האו"ם, אשר היו מודעים עוד מ-2006 להתפתחותו במדינות העניות שהיו תלויות בהם. משבר האורז התרחב למשבר חיטה אשר לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם האמיר מחירה בין יוני לדצמבר 2010 בכ-70%. המשבר התרחש במקביל למשבר הפיננסי העולמי שפרץ ב-2007 ובזיקה אליו. בתגובה מאוחרת פרצו ב-2011 ברחבי העולם מחאות חברתיות נגד הקפיטליזם הניאוליברלי הדורסני, והתעורר האביב הערבי נגד הפוליטיקה של מחירי המזון ונגד המשטרים שניהלו אותה לטובתם.

לקחי המשבר הגלובלי הקודם

לקחי המשבר הקודם נצרבו בזיכרונם של הארגונים הבינלאומיים שהואשמו באחריות לו, כמו ארגון הסחר העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, אך גם בזיכרון של ארגוני הבריאות, המזון והעבודה של האו"ם, אשר חוששים מחזרה על שגיאות קודמות שנעשו בניהול המשברים.

ראשי הארגונים פרסמו באחרונה אזהרה משותפת מפני מחסור צפוי במזון כבר באפריל ובמאי השנה, וקשרו זאת למשבר הקורונה. לטענתם, יש כיום די מזון לאנושות, אך כדי להבטיח את זמינותו לכלל אוכלוסיית העולם מוטל על המדינות לדאוג לזרימת סחורות חופשית ככל האפשר, ולהגן על עובדים בחקלאות ובתעשיות המזון. תאמרו, לאיזו אמירה אחרת יש לצפות מראשי ארגונים גלובליים? הרי זו בדיוק מטרתם: לקדם גבולות פתוחים למען סחר חופשי גלובלי, אשר במדינות רבות אינו זוכה כיום באהדת הציבור ובקידום פוליטי. עם זאת, במציאות בה שום מדינה אינה חסינה מפני פגיעת הווירוס, המאבק היעיל נגדו מחייב שיתוף פעולה אזורי ועולמי.

הידיעות בדבר התחרות המתקיימת בימים האלה בין מדינות על רכישת אמצעי מיגון ומכשירי הנשמה, ובימים הבאים אולי גם על מוצרי מזון; תחרות שבה למדינות העשירות יש יתרון ברור על מדינות עניות היא מתכון ברור להתהוותו של משבר שיש בו אסון לכולם. המאבק במגיפה המסתמך על סגירת גבולות, הסגר כללי על ערים וישובים, מגבלות על הגירת עבודה, ושיבושים בקווי האספקה והמסחר הבינלאומיים, עלול לחבל גם בשרשרת אספקת המזון למדינות.

להחזרת המשק לפעילות נודעת אפוא חשיבות מכרעת בהתמודדות עם משבר מזון צפוי, והיא מחייבת שיתוף פעולה הדוק בין משרדי החקלאות, הכלכלה, הבריאות, החינוך והאוצר, כמו גם הקשבה לארגוני החברה האזרחית וקשרים עם ארגוני סיוע בינלאומיים. זו ההזדמנות שלנו לגלות פתיחות ונדיבות כלפי שכנים ורחוקים, מתוך סולידריות שאת פירותיה נוכל לקטוף בעתיד בהסכמים מדיניים.

חדוה ישכר

המאמר עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"