הניסיון להמחיש את הקשר בין אצולת הממון ובין הימין בעל הגוון הפשיסטי סובל בדרך כלל מהיעדרם של משקיפים, המסוגלים ומוכנים לדווח על הקשרים הממשיים האלו. אין תחליף לדיווח מהימן של משתתף אותנטי, אשר מאומן בצפייה בבני אדם ומצויד בכושר הבעה. אלא שדיווחים כאלה אינם מזדמנים לנו לעיתים קרובות. לפיכך, מצאתי עניין רב בחלקים של הכתבה "בדשא אצל אביגדור" ("מוסף הארץ", 2.1), שסיפרה על "ההתאהבות" [כך במקור!] של הזמר אריק סיני באביגדור ליברמן. הבה ניתן לטקסט לדבר קצת בעצמו.
המפגש הראשון בין ליברמן לסיני, שהוביל להכללתו במערך ההסברה המצומצם של "ישראל ביתנו", התרחש לפני שלוש שנים. "יש לי חברים שגרים בקיסריה", מספר סיני, "ברובם אנשים אמידים מאוד, ולדעתי גם שמאל מדגדג בעורפם. ערב אחד הוזמנתי לארוחת ערב אצל נמרוד פאר, שהיה פעם סמנכ"ל נוקיה, בעצם ההזמנה היתה לחוג בית של אביגדור ליברמן. אני חושב שרוב המוזמנים – שבאים לביתו די בקביעות – היו מופתעים במידה מסוימת מהעניין הזה".
לאחר האוכל הגיע זמן הקינוח: שיחה עם ליברמן. "הוא התחיל לדבר, הקשבתי לו, ופתאום קרה לי משהו", חורץ סיני בהנאה גלויה. "אביגדור דיבר על הדרך שלו, על האופן שבו צריך לדעתו לטפל בערביי ישראל, הוא דיבר על הדרך שבה צריך לנהל את ביטחון הפנים. כל האנשים קיבלו את הדברים שלו בדממה והקשבה, ומצאתי את עצמי מזדהה עם כל שורה שהוא אומר. התרשמתי ממנו מאוד, מהמהירות שלו, מהחריפות, הוא הפעים אותי. הוא עשה לי משהו, הוא הבריק שם. הדברים שאמר גרמו גם לשמאלני כמוני להבין שאני לא נמצא במקום הפוליטי שבו אני חושב שאני נמצא. דעותי היו אז שמאל-מרכז, וגם הן נשמרו בארון ולא היו אמורות לצאת אף פעם, כי בארון חם ואף אחד לא מבקר אותך".
הטקסט הנ"ל חושף כמה נקודות מפתח. ראשית, נחשף המובן המשונה שיש למושג שמאל ב"מקומותינו": השמאל הוא פשוט (ואך ורק) איזו שהיא השתייכות חברתית/תרבותית החפה מכל השקפה ו/או נטייה פוליטית של ממש. אשר לנטיות הפוליטיות האמיתיות, אלו מתנמנמות בארון, עד שזר פותח את הארון ומתברר, שמה שאוכסן בתוכו היה למעשה משהו פוליטי של ממש – "פאשיזם לייט" — שמפתיע את "המאכסן"…
מתחת לפני השטח רובצת התפיסה הקונסנסוסיאלית של מי "אנחנו" ומי "הם", אלא שכאן ברור יותר כמה צרה ההגדרה של "אנחנו": אינני טוען שהיא כוללת רק "אנשים אמידים מאוד שגרים בקיסריה", אבל נראה שהיא כוללת רק כאלה, שיכולים לדמיין או לרצות להשתייך לחבורה מופלאה זו. במילים אחרות, האלפיון העליון מציג את עצמו כנאמן המסור של "אנחנו", אשר מדיר כמובן את הערבים, כמו גם את כל מי שאינו יכול להזדהות רגשית עם החבורה המופלאה הזאת (לדוגמא: חרדים, מזרחים, ומי שמודעים לכך, שאין להם כל סיכוי להיחלץ מהמצב הכלכלי הנחות בו הם מצויים).
מיותר לציין, שכל מה שמטריד את החבורה המופלאה המארחת את ליברמן, היא "הבעיה הערבית" ובפרט איך "לטפל בערביי ישראל". בפסקה מאוחרת יותר מסביר/מתרץ סיני: "אביגדור לא שונא ערבים, הוא רק חושב שצריך לעשות סדר בדברים. גם אני חושב ככה. בסך הכל צריך לעשות סדר". וכך יצאה מן השק הסיסמא השגורה בפי הימין הגזעני/פאשיסטי – "חוק וסדר", וכרגיל, לא מצוין איזה חוק וסדר. המונרך האנגלי בימי-הביניים היה ישר יותר, כאשר חרת על סמלו את האמירה – "אלוהים והחוק שלי".
בפסקות הבאות באותו ריאיון, מתברר המבנה ההיררכי שיצר המנהיג, כלומר ליברמן: אפילו לחבר ב"אנחנו" אין נגישות למנהיג, כי גישה אליו היא, כנהוג בחצרות העריצים, פריבילגיה ו/או חסד מלכותי. בסופו של דבר, סיני זכה להימנות על אנשי החצר של אותו "אציל אירופי" (כהגדרתו של סיני), אשר נוהג לסעוד במסעדות יוקרה עם אנשים מהאלפיון העליון. והנה עוד קטעים מהריאיון עם אריק סיני:
הקשר בין שני הגברים המזוקנים התהדק לאט לאט, מפגישה לפגישה הפך סיני לחלק מהמיליה החברתי שמקיף את ליברמן. […] "באתי לאביגדור כי אני מאמין בו והיה ברור שכל מה שהוא יטיל עלי אעשה. במהלך חצי השנה האחרונה היו לנו כבר 15 מפגשים. נוצר בינינו קשר חברי, אביגדור התחיל להזמין אותי למפגשים עם חברים קרובים שלו, לארוחות צהריים ביקב כרם מהר"ל למשל, מקומות מדליקים כאלה. אביגדור הוא בן של יינן, ולא שותה שום דבר מלבד יין טוב".
המפגשים האלה הלהיבו את סיני. "היתה שם אווירה טובה של ביחד, זה היה מדהים", הוא אומר. "בהתחלה הרגשתי קצת זרות כי היו שם חברים שלא הכרתי כמו איש העסקים דדי בורוביץ' מאל-על, ירון מילר מחברת השטיח המעופף. הרגשתי שכולם שם נורא אוהבים את אביגדור. ככה זה אחרי שמכירים אותו. יש בו משהו שאנחנו קצת שכחנו, הוא יודע איך להתנהג עם חברים".
זאת "החצר של ליברמן" ואת הפוליטיקה שהיא מקדמת אנו מכירים: "חוק וסדר" (זאת אומרת "חוק וסדר רק שלנו"). ולמי שלא מרגישים שייכים לחבורה הזאת ולסדר שלה, ולמי שמבינים (או זוכרים) שלמתקראים "מרכז הפוליטי" (וודאי שלימין המסורתי) אין שום מעצור מלשתף פעולה עם חבורת "חוק וסדר" שכזאת, לאלו יש עוד יכולת התנגדות ותקווה: השמאל האמיתי, זה שאינו מהסס להכריז ולהתגאות בשמאליותו.
