בשבוע שעבר החל משפטם בטורקיה של פייגין יוקסיקדאג וסלחאטין דמיטראש נשיאי מפלגת העם הדמוקרטית (HDP). נשיאי המפלגה המתקדמת הכורדית נעצרו יחד עם עוד עשרות חברי פרלמנט ופעילים בפשיטות תכופות של המשטר. הם מואשמים בהעלבת הנשיא, האשמה חמורה בטורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן, בניהול ארגון טרור ובהפצת תעמולה טרוריסטית. האשמות אלה עשויות לגרור מאסרי עולם.

פייגין יוקסיקדאג וסלחאטין דמיטראש (צילום: אברנסל)

בית המשפט האירופי לזכויות אדם קרא לשחרורם. חברת פרלמנט מטעם המפלגה, לילה גובן, שובתת רעב כבר 75 ימים למען האסירים. ברחבי העולם נערכו פעולות סולידריות עם העצורים ובמחאה על משפטי הראווה המפוברקים. ארדואן מציג את כל מתנגדיו כטרוריסטים, ומשתמש בחוקים נגד טרור לחיסול האופוזיציה.

מאמר המערכת של הגיליון האחרון של כתב העת השמאלי לענייני המזרח התיכון MERIP מוקדש כולו לניתוח המצב בטורקיה. הרבה ממה שקורה שם דומה עד כדי פחד למעללי נתניהו, ועלול לרמוז לנו על הבאות כאן. במאמר נאמר כי מאז ניסיון ההפיכה הכושל ביולי 2016, חלה בטורקיה סדרת שינויים, שתכליתם ביסוס שלטונם הבלתי-מוגבל של הנשיא ארדואן ומפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP). הפיכת-הנגד של ארדואן כללה טיהורים נרחבים בצבא, במערכת המשפט, בתקשורת ובאקדמיה. מאות אלפים פוטרו, נעצרו והוגלו.

צעדים אלה ערערו את המוסדות האזרחיים שהיו פעם עצמאיים. באמצעות חוקה חדשה, ארדואן כונן שלטון חסר מעצורים. למרות הצלחתה בבחירות, עומדת ממשלתו בפני ביקורת גוברת מבית ומחוץ: היא נטשה את מאמציה לפתור בדרכי שלום את הסוגיה הכורדית; מדיניות החוץ שלה מקרטעת ממשבר למשבר לפי גחמותיו של ארדואן; הכלכלה שהייתה בעלייה, מפרפרת עתה על סף קריסה כתוצאה מחובות גדלים; רבים רואים את הממשלה כמושחתת, לא מבוקרת ובלתי-סובלנית. הממשלה מתרצת את כישלונותיה במגוון אויבים, אמתיים או מומצאים.

כשעלתה מפלגת AKP בפעם הראשונה לשלטון ב-2002, דומה היה כי היא דוגמא לשילוב של דמוקרטיה ואסלאם. בשתי הקדנציות הראשונות שלה אימצה ממשלת ארדואן, כחלק ממהלכים לקראת כניסה לאיחוד האירופי, רפורמות ניאו-ליברליות בהתאם להתניות קרן המטבע הבינלאומית (IMF).

הן הגבירו את הלגיטימציה של טורקיה בזירה הבינלאומית וגם את התמיכה מבית בקרב חוגים שהודרו מהסדר הישן (שנסמך בעיקר על הצבא).

מתודלקת בצמיחה כלכלית מהירה ובעליית רמת חיים בקהילות שהיו בעבר בשולי החברה, בנתה AKP חזית הגמונית רחבה. היא רכבה עליה בהצלחה בבחירות. אבל מאז, ברור שלא הפלורליזם הדמוקרטי ולא הצדק החברתי הם המטרות הסופיות של ממשלת ארדואן. כיום מאופיינת טורקיה באי-שוויון חברתי חסר-תקדים יחד עם חזרה למשטר סמכותני. הפעם, הסמכות מרוכזת במפלגה של איש חזק אחד שכמוהו כחונטה צבאית. הפנייה הסמכותנית בטורקיה מוצגת לרוב כתוצר לוואי של אישיותו השחצנית של ארדואן או של מטרתו (אסלאם פוליטי).

רבים נוטים להציג את המצב כתחרות בין דתיות לחילוניות, או בין אסלאם למערב. אך קווי השבר בטורקיה, כמו ברוב מדינות העולם, מסמנים תהליך התמוטטות מבנית איטי של המערכת הקפיטליסטית העולמית. זו נערכת מחדש כהתעוררות של פוליטיקה לאומנית וסמכותנית בתגובה למשבר הקפיטליזם.

מחטף הכוח הביצועי של ארדואן מזכיר את הנטיות הפופוליסטיות, את הדמוקרטיות הלא-ליברליות ואת ההתנגדות להגירה ולגלובליזציה המתגלות ברחבי עולם: בהונגריה של ויקטור אורבן, "באלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), במפלגת "הדמוקרטים השוודים", ב"מפלגת העם הדנית". תפישות אלה שרטטו מחדש את המפה הפוליטית של אירופה.

במזרח התיכון ריסקו מגמות אלה את גל ההתקוממויות הדמוקרטיות ובמקומן עלו הדיקטטורה הצבאית של סיסי, המאפיה הרפורמיסטית של מוחמד בן-סלמאן בסעודיה ובמקביל – אימוץ גלוי של אתנוקרטיה יהודית בחוק הלאום הישראלי.

באזורים אחרים תפישות אלה מקבלות ביטוי בלאומנות ההינדית של נרנדרה מודי, בימין הפופוליסטי הקיצוני של ז'איר בולסונארו בברזיל ובמדינת המשטרה של רודריגו דוטרטה בפיליפינים. כולם מאששים את המגמה העולמית שמייצגה הגדול הוא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

כותרת הגיליון MERIP שפורסם בשבוע שעבר היא – "מתעמתים עם טורקיה החדשה". הכותבים בו בוררים ומנתחים את הגורמים שהובילו להופעת מגמת הפשיזציה העולמית גם בטורקיה. ב-16 השנים האחרונות.

תיאורם את הצלחתו של "אדון ארדואן" פותח לנו צוהר להבנת ספר התכסיסים של מנהיג סמכותני במאה ה-21. במקום לבטל או לזייף את הבחירות, לומדים האוטוריטריים לשלוט באופן הדוק בתנאי עריכתן, עד שאיש מלבדם לא יוכל לנצח בבחירות. הכותבים חושפים גם קווי התנגדות, חולשות וניגודים בטורקיה החדשה: חובות כבדים, אי-שוויון גובר, התנגדות סביבתית כפרית, ניכור הנוער, עימות מגדרי, מרד אקדמי גמיש, דתיות הטרודוקסית והיסטוריה בלתי-כתובה (עדיין) של גל המחאה באיסטנבול למן מאי 2013. גל זה העלה מעל לפני השטח כוחות רב-תרבותיים ודמוקרטיים.            

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב