בהחלטה 2334 מ-23 בדצמבר 2016 אישרה מועצת הביטחון: "כי ההתנחלויות שהקימה ישראל בשטחים הפלסטינים הכבושים מאז 1967, כולל מזרח ירושלים, אינן בעלות תוקף חוקי, מהוות הפרה בוטה של החוק הבינלאומי וכן מהוות מכשול מרכזי בניסיון להשיג שלום בר-קיימא על בסיס פתרון שתי המדינות. המועצה חוזרת ודורשת ממדינת ישראל להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את כל פעולות ההתנחלות בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים, וכי עליה לכבד את כל ההתחייבויות המשפטיות בעניין זה (…) המועצה לא תכיר בשום שינויי גבול מקו הפסקת האש של 4 ביוני 1967, כולל בירושלים, למעט אלה אשר נקבעו במהלך מו"מ בין הצדדים (…) המועצה מדגישה כי הפסקת כל פעילות ההתנחלות הישראלית חיונית כדי להציל את פתרון שתי המדינות וקוראת לצעדים מידיים על מנת להפוך את המגמות השליליות בשטח, אשר מסכנות את פתרון שתי המדינות". כמו כן קוראת המועצה להבדיל בין שטחי ישראל לבין השטחים הכבושים מ-1967, וקוראת לצעדים למנוע כל פעילות אלימה כלפי אזרחים כולל טרור, מעשי פרובוקציה והרס" – לשון ההודעה.

מועצת הביטחון היא מוסד שהרכבו בעייתי. רוב ההחלטות המועלות בו לא מאושרות בגלל זכות הווטו שיש לחברות הקבועות. רבים היו רוצים לראות יותר הסכמה במועצה שתאפשר יותר פעולה משותפת, בייחוד במקרים של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. במקרים הספורים כשהמועצה מגיעה להסכמה ואילו ווטו אינו מוטל, פרוש הדבר, לכן, שיש אחדות דעים רחבה (קונצנזוס) החוצה גושים ומשטרים. להחלטה 2334 לא הייתה כל התנגדות: 14 מדינות הצביעו בעדה, שום מדינה לא התנגדה וארה"ב נמנעה. גם נציגת ארה"ב הסבירה שארה"ב תמכה ותומכת בסעיפי ההצעה, גם אם לא הצביעה בעדה.

אל תאמינו שממשלת ישראל מקבלת את החלטה 2334 בשוויון  נפש.  ישראל   הרשמית,   המתלהמת   והמזלזלת, ב'או"ם- שמום' עשתה מאמצים כבירים לסכל את ההצעה – ונכשלה! כשהאו"ם אינו פועל – ישראל מאשימה אותו בצביעות; אך כשמדובר בהחלטה נגדה, ישראל מנסה לסכל כל החלטה של האו"ם בכל כוחה. ביבי הזועם 'גיבור על חלשים', מעניש את סנגל וניו זילנד על הצבעתן, אך אינו מעז לנקוט סנקציות נגד צרפת, בריטניה, רוסיה וסין שגם הן הצביעו בעד. דנון, נציג ממשלת ישראל, דיבר במועצה כאילו היה בכנסת ישראל הימנית, מנפנף בתנ"ך כקושאן. אבל האו"ם זה לא הכנסת; באו"ם ישראל מבודדת, השיח הימני פשוט לא עובד, הבועה התפוצצה.

החלטה 2334 אינה החלטה אנטי-ישראלית. היא  מבחינה ומפרידה בין הלגיטימיות של ישראל בשטח שלפני כיבושי ה-4 ביוני 67 לבין כל השטחים שנכבשו במלחמת 67. ההחלטה מגנה טרור נגד אזרחים והסתה וקוראת למו"מ ישיר בין הצדדים ולפתרון מוסכם של שתי מדינות החיות בשלום זו בצד זו.

העולם כולו, כולל בעלות הברית של ישראל, לא מקבל את יצירת העובדות האלימה בשטחים שמבצעת ממשלת נתניהו. יידע מי שממציא פרשנויות המתירות את ההתיישבות בשטחים כבושים שהעולם שולל את פלפולי הסרק שלו. מי שמתנחל, בל ישלה את עצמו שהוא עושה זאת בתום לב ויידע שהוא פושע נגד החוק הבינלאומי, גם אם משטר עוולה בישראל יחוקק "חוקי הסדרה" המנוגדים לחוק הבינלאומי. ישראל מבודדת, ופעולה אגרסיבית וחד צדדית מצדה, כמו סיפוח שטחי סי או החלת החוק הישראלי על הגדה המערבית, או ביטול הרשות הפלסטינית, תבודד אותה עוד יותר ותהפוך אותה למדינה מצורעת. ההחלטה 2334 מאפשרת סימון והחרמה של תוצרת מפעלי הכיבוש וכן לתבוע את ישראל בפני בית הדין לפשעי מלחמה בהאג.

הצגתו של אובמה כאויב ישראל והצגת הימנעות ארה"ב כנקמנות אישית בתגובה להתערבות ממשלת נתניהו נגד חתימת חוזה הגרעין עם איראן – לא פחות ממגוחכות. אובמה עמד לצד ישראל לאורך כל תקופת שלטונו והגן עליה באו"ם בכל מלחמותיה הנפשעות בעזה. הסכם הגרעין עם איראן טוב לישראל והאלטרנטיבה לו היא מלחמה נוראית מולה. כמתנת פרידה העניק אובמה לישראל מענק צבאי לעשור הבא בהיקף שלא העניקה ארה"ב לשום מדינה בהיסטוריה. אם יש להצטער הרי זה על כך שאובמה לא יזם בעצמו את החלטה 2334 ולא עשה זאת בתחילת תקופת נשיאותו. התיזמון של ההחלטה הוא תוצאה של הרחבת הבניה בשטחים והתעצמות הימין המתנחל וחזונו המשיחי בממשלה. החלטה 2334 היא קריאה של הרגע האחרון לישראל, נקווה שלא מאוחר מדי, לשנות כיוון. ההחלטה אושרה בתקופת בין הזמנים, בין אובמה לטרמפ המתלהם. טרמפ עוד לא נשיא אך כבר מתערב בהחלטות הנשיא המכהן. הצהרותיו לגבי טייוואן וסין והגדלתה של מצבת הנשק האטומי של ארה"ב, ועמדותיו לגבי הסכם הגרעין האיראני –  מבשרות רעות על כיווני מדיניותו לגבי יחסי ארה"ב עם סין, רוסיה ואיראן. חידוש מלחמה קרה במזרח התיכון אינו אינטרס של העמים באזור.

אין לנו כל אשליות: ההחלטה כשלעצמה לא תביא לפירוק ההתנחלויות. אבל היא מנתצת, ולו לרגע, את האשליה בה דבקים רוב אזרחיה היהודים של ישראל לגבי הנורמליות של יחסי ישראל עם העולם. לא, העולם לא נגדנו; העולם מכיר בישראל, אך דורש מישראל להתנהג כמדינה מתוקנת, על פי החוק הבינלאומי. ובכל זאת, זו החלטה חשובה מאוד, המגיעה בתזמון חשוב, בטרם חצינו את נקודת האל-חזור.

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"