קרולין גליק היא עיתונאית ישראלית–אמריקאית. היא עבדה בלשכת נתניהו, ייסדה את הבלוג הסאטירי הימני 'לאטמה' ומשמשת כסגנית עורכת ב"ג'רוזלם פוסט". בקיצור – היא חלק מרכזי במנגנון האידיאולוגי של הימין. גליק פרסמה בארה"ב ספר בשם 'סיפוח עכשיו' שתורגם לעברית ב-2015, בו היא שוללת את הרעיונות 'שטחים תמורת שלום' ו'שתי מדינות' ומציעה במקומם את החלת החוק הישראלי בגדה, כלומר סיפוח. החיבור הוא סלקטיבי, חד צדדי עד כדי גיחוך ומסתמך בלבדית על מקורות התואמים את דעותיה. בחרתי לסקור את הספר, כי לדעתי זה ניסיון חשוב לסינתזה כוללת של עמדות הימין החדש הלא משיחי. גליק היא פה לחשובים ממנה בממשלה, במשרד החוץ ובממסד היהודי הימני בארה"ב. נימוקיה, הזויים ככל שייראו לנו, הם הנימוקים של ישראל היום בעולם. אתייחס לשלושה החשובים:
שלילת פתרון הסכסוך בחלוקה לשתי מדינות
לפי גליק, רעיון חלוקת הארץ, שהאמריקאים תומכים בו והבריטים תמכו בו לפניהם – שגוי. הפלסטינים לא רוצים מדינה, הם רק לא רוצים את היהודים בשום חלק מפלסטין. האתוס השלילי הזה נובע מעוותים ומפנטיות מבנית בתנועה הלאומית הפלסטינית. כך היה בתקופת חאג' אמין אל חוסייני שהזדהה עם הנאצים, בתקופת ערפאת, שהיא מזהה עם העוינות הסובייטית לציונות וכחלוץ הטרור העולמי, בתקופת מחמוד עבאס שהוא, לדעתה, מכחיש שואה ותומך טרור, ובתקופת החמאס שהוא חלק מהתנועה האיסלאמית הקוראת להשמדת ישראל. ארה"ב התמכרה אחרי המלחמה הקרה לרעיון החלוקה מתוך השפעות אירופיות, ואילו אירופה אנטי–ישראלית בגלל אנטישמיות, השפעה סובייטית, פחד מחרם נפט ואנטי–אמריקאיות.
על פי הנרטיב של גליק, ארה"ב מתרחקת מישראל ומתקרבת לאירופה מאז תקופת קרטר. במהלך זה וושינגטון מאמצת שתי הנחות שקריות: מיתוס אחדות העולם הערבי ומיתוס שנאת ישראל של המדינות הערביות ותמיכתן בפלסטינים. השמאל הישראלי שותף לרעיון שהסכסוך הוא אם כל הסיבות לאי היציבות במזה"ת. השמאל בוגדני ורוצה בלחץ אמריקאי וגם הוא משפיע על ארה"ב.
סיפוח הגדה ואזרחות במשורה
סיפוח, לפי גליק, פירושו ביטול הרשות הפלסטינית וכוחותיה המזוינים. לכל הפלסטינים במדינת ישראל תינתן תושבות קבע בישראל ואפשרות לבקש אזרחות ישראלית. האזרחות תמנע ממי שהיו חברים בארגוני טרור או עסקו בהסתה לאלימות. גליק 'מרגיעה' שמספר המבקשים אזרחות יהיה קטן (כמו בירושלים ובגולן). עזה, לדעת גליק, לא יכלל בסיפוח כי ישראל וויתרה ב-2005 על ריבונותה שם, אך מותר לישראל להטיל מצור עליה כי מעזה מנוהלות פעולות טרור נגד ישראל.
ה'בעיה הדמוגרפית' לפי גליק היא בדיה פלסטינית. נתוני האוכלוסייה הפלסטיניים שקריים ובמציאות קטנים בהרבה. אין חשש להתקרבות לשוויון מספרי בין יהודים ופלסטינים בתחומי "ישראל הגדולה" שכן שיעור הפריון הפלסטיני יורד והישראלי עולה. גריעת עזה מהדמוגרפיה תורמת אף היא לרוב היהודי.
לדעת גליק הפלסטינים רוצים לחיות בחברה משגשגת, פתוחה ודמוקרטית וירצו להסתפח לישראל, לשוק העבודה שלה ולתשלומי הרווחה שלה. אחרי הסיפוח, יוכלו הישראלים לממש את זכויות ההתיישבות והקניין שלהם בגדה שנמנעו מהם בתקופת המנדט ושלטון ירדן בגדה. לא ברור אם גם פלסטינים יוכלו לקנות קרקעות בישראל.
אשליית המעשיות של הסיפוח
בחלק האחרון של ספרה מנסה גליק לחזות את תגובות העולם לסיפוח בכוונה לסבר את דעתנו שהן לא יהיו נוראות. יש לה הסבר מדוע ההתנגדות של כל מדינות האזור לא תהיה משמעותית. אך האויב המרכזי של התכנית, לפי גליק, הוא האיחוד האירופי. אירופה יותר ויותר עוינת לישראל מפני שהיא שקועה בשנאה אובססיבית הנובעת מ"פתולוגיה עמוקה יותר המובילה את הפוליטיקה והתרבות האירופית" אשר "רואה בדמוקרטיה הליברלית היחידה במזרח התיכון, שבה מכבדים זכויות אדם ואת המשפט הבינלאומי, את האיום הגדול לשלום העולם".
במקרה של סיפוח, אירופה תקרא להעצים את הסנקציות על ישראל. למזלה של ישראל, היצוא שלה נפרס יותר ויותר כלפי אסיה ולכן לא יפגע אנושות מחרם אירופי. תלותה של אירופה בטכנולוגיות עילית מישראל ויצוא גז מישראל לאירופה ימתנו גם הם את האירופים. בנימוק זה, הקורבנות והמגלומניה מתערבבות.
כמו רוב התכניות הישראליות, גם זו של גליק היא חד–צדדית לחלוטין. האם צד אחד יכול לכפות סיום סכסוך? מי קובע מה רוצים הפלסטינים? בתכנית הסיפוח שלה גליק מתייחסת רק לזכויות האישיות של תושבי הגדה ולא לזכויות התרבותיות והלאומיות שלהם. מאחר שאין היא רואה בפלסטינים עם, היא מוחקת את שאיפתם להגדרה עצמית ומעלימה את הבעיה שתקבור את כל התכנית: המשך מאבק הפלסטינים בתוך מדינת ישראל המספחת.
מאחר שגליק כותבת לאמריקאים כ'ליברלית' בעלת ערכים משותפים עם ארה"ב, היא מתעלמת מהשוני בין להיות אמריקאי ללהיות יהודי בישראל. שלא כבארה"ב, ישראל היא מדינה שאין בה הפרדת דת ממדינה ושייכות לאומית, כולל זכויות קניין ואזרחות, ניתנות לפי מוצא ביולוגי. הוספת מיליוני תושבי קבע שאינם אזרחים תשעתק בתוך ישראל את האפרטהייד שקיים בגדה היום.
החידושים בימין הישראלי, המוצאים ביטוי בספר, הם הייאוש מלשכנע את אירופה וראייתה כיבשת אבודה; ההרגשה האמביוולנטית כלפי הממשל האמריקאי והפניה לאמריקאים מעל לראשי נשיאיהם ש'אינם מבינים' את האינטרס האמריקאי; וזהות האינטרסים החדשה, לכאורה, בין ישראל וכמה משטרים ערביים. כך מבססת גליק את חזונה על הגברת בידודה של ישראל במערב ועל בריתותיה עם המשטרים המאוסים ביותר במזרח התיכון.
אבישי ארליך
