כחלק מהכנות למשא ומתן עתידי אל מול אבו מאזן, עלה בנימין נתניהו למתקפה פייסבוקית והצהיר שהדרישה הפלסטינית לפינוי התנחלויות היא "טיהור אתני" של יהודים, בעוד שבישראל קיימים ישובים ערביים. בעוד נתניהו משווה בין התנחלויות שהוקמו בניגוד לדין הבינלאומי לבין יישובים שקיימים פה זה עידן ועידנים, כבר קורא הימין הקיצוני  לפנות יישוב ערבי ישראלי מול כל פינוי של ישוב יהודי במסגרת משא ומתן. אתם יודעים, טיהור אתני אמיתי בסגנון 'תג מחיר'.

צילום מסך מתוך הסרטון של בנימין נתניהו

אין עוול ואיוולת גדולים יותר מלהשוות את ההתנחלויות היהודיות בלב פלסטין ליישובים הערביים בישראל. דין נצרת, דין לוד, ודין טייבה אינו כדין קדומים, גוש קטיף או עמונה. היישובים הפלסטיניים בישראל הם מלב לבה של הארץ הזאת. חלקם, כמו עכו ובאר שבע, הם מרכזים אורבנים שקיימים זה אלפי שנים; חלקם, כמו צפת וסח'נין, התפתחו במשך מאות של שליטה ערבית ומוסלמית על הארץ; וחלקם, כמו ג'סר א-זרקא או אל עראקיב פרחו בפריפריה של הארץ בראשית העידן המודרני. כל אותם יישובים נועדו להיות בסיסה של המדינה הפלסטינית שעל הקמתה הכריז האו"ם ב-1947.

ישראל הצעירה פלשה אל יישובים אלו, כבשה אותם בכוח הזרוע, גירשה או מנעה מתושביהם לחזור אליהם, והטילה עליהם עוצר צבאי ממושך. הם לא ביקשו להיות חלק ממנה, אלא שבכוח זרועה ישראל בלעה אותם. במשך שנות שלטונה, היא הפקיעה מהם אדמות שוב ושוב, סרסה את החקלאות והכלכלה המקומית, ייבשה תקציבים, זרעה משת"פים ואווירת טרור ובהלה, קיצצה את החברה האזרחית, והתייחסה אליהם כאיום פוליטי ודמוגרפי תמידי.

לאחרונה נרמזת נסיגה ממדיניות זו, עם תחילתה של השקעה תקציבית על מנת לסגור את פערי עשורי הגזענות הממוסדת. יש לציין שמדיניות הייהוד פגעה לא רק בתושבים ערבים, אלא בכלל הפריפריה הישראלית. צפת, שבהיותה עיר פלסטינית עם יישוב יהודי משמעותי הייתה מרכז אורבאני שוקק לכפרי הגליל העליון, הלכה ונמקה לאחר שהצבא הישראלי גירש בכוח תותחי הדווידקה את התושבים הערבים, והיום היא  צל חיוור של עצמה. עמק בית שאן מילא תפקיד חשוב במסחר הבין-יבשתי וקישר בין סחורות שמקורן בחצי האי ערב ובמפרץ הפרסי לבין נמלי הים התיכון, ואילו היום האזור כולו משווע לתכנית הצלה כלכלית. סיפורה של הפריפריה הישראלית, על היעדר אפשרויות התעסוקה, התקציבים הממשלתיים והמוביליות החברתית בה, הוא הסיפור הציוני של החרבת היישוב הפלסטיני. גוש דן ומישור החוף, למי שזוכר את הארץ לפני 1948, היו בשעתו הפריפריה. על מזבח המאבק הלאומי "באויב הערבי" הוקרב כל אזור גיאוגרפי בו נותרו ערבים.

אם כן, סיפורם של היישובים הערביים בישראל הוא סיפור של הישרדות יומיומית למרות ממסד שלם שפעל כנגדם. סיפורן של ההתנחלויות הוא סיפור הפוך לחלוטין. במהלך מלחמת 1967, השתלטה ישראל על שטחים פלסטיניים. ההתנחלויות נבנו על אדמות מופקעות, חלקן פרטיות  וחלקן ציבוריות, אבל הן נועדו מלכתחילה לסוג מסוים מאוד של ציבור – הציבור היהודי המשיחי בלבד. יישובי האפרטהייד זכו בעודפים תקציביים והוכרזו כאזור עדיפות לאומית, בטיפוח ממשלתי מימין ומשמאל, בפיתוח תשתיות בתקציבי ענק על חשבון ישובי הקו הירוק. המאבק הבינלאומי עיקש של ישראל על עצם הלגיטימיות שלהם דרדר את כלל החברה ללאומנות קיצונית. ההתנחלויות אינן ותיקות, ולמרות שהן מתהדרות בשמות עתיקים, זה מקרוב באו.

ההתנחלויות הן המשך של הפולשנות הציונית לשטחי החברה הפלסטינית, הן אינן מקבילות ליישובים הערביים, אליהם פלשו ב-1948. אין למדינה הפלסטינית שתקום כל חובה להכיר בזכויות הקניין של ההתנחלויות שהגיעו לעולם בגזל ובהפקעה גזענית. האדמה הציבורית, עליה הוקמו ההתנחלויות, נועדה לציבור הפלסטיני, לא למתנחלים. אין לציבור הפלסטיני שום חובה לקבל ציבור גזעני זה לתוך מדינתם כשתקום.

אז מה פשר 'הטיהור האתני' עליו מדבר נתניהו? ניתן להבינו, רק באמצעות מטרתו החשאית והאמיתית של המו"מ עבור נתניהו – והיא כישלונו. נתניהו מעוניין להנציח את שלטונו בישראל, שלטון המבוסס על המשך הכיבוש והשליטה על הפלסטינים מחד גיסא, ועל 'העליונות המוסרית' של ישראל מולם מאידך גיסא. על כן לנתניהו נחוץ כשלון המו"מ, על מנת שיוכל להמשיך במצב הכיבוש הקיים.

פגישותיו העתידיות של נתניהו עם אבו מאזן, אולי במוסקבה, לא שונות מפגישות התדרוך של נתניהו לעיתונות. פגישות אלו יתקיימו למראית עין בלבד, כחלק מהצגה שבסופה נתניהו ייראה גם כקשוב וגם כמוכן לפשרה, גם כמנהיג תקיף וחזק שאומר את האמת בפנים, וגם כקורבן המותקף של אליטה שמאלית או הקהילה הבינלאומית.

הגיע הזמן להפסיק לשחק במשחק של נתניהו, ולהבין שאין טעם לפגישות ולמו"מ מול ממשלת הימין שבראשותו. על המאבק הפלסטיני הבינלאומי והמאבק היהודי-ערבי המקומי לחתור לקיצור שלטון הימין ולא לפשרות עמו. עלינו לאמץ את עמדתו הנחרצת של ניקיטה חרושצ'וב, מזכ"ל המפלגה והיו"ר הסובייטי, עת נאם בפניי נציגי מדינות המערב (וביניהן ישראל) ב-1956: "המדינות הקפיטליסטיות… אין זה משנה אם תאהבו אותנו או לא, אם תסרבו להיפגש אתנו ולא תזמינו אותנו להיפגש אתכן. בין אם תרצו או לא, ההיסטוריה תהייה לצדנו. אנחנו נקבור אתכם…. לא באמצעות את החפירה, כי מעמד העובדים שלכם יקבור אתכם". וכך עלינו לומר יחד, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, לממשלת הימין של נתניהו בפרט, ולמדיניות הציונית הלאומנית בכלל – אנחנו נהיה שם, עומדים יחד, כי ההיסטוריה תהיה לצדנו.

אגממנון דה ברון

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"