עתירה לבג"צ הוגשה השבוע בדרישה להורות לפרקליט המדינה וליועמ"ש לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד הישראלים שייצאו ייצוא ביטחוני: נשק, ידע ושירותים ביטחוניים למשטרו הרצחני של הגנרל אוגוסטו פינושה בצ'ילה. העתירה, שהוגשה על ידי עו"ד איתי מק מבקשת לברר, לחקור ולמצות את הדין עם סוחרי הנשק הישראלים שפעלו בצ'ילה בין ההפיכה הצבאית של פינושה ב-11 בספטמבר 1973 ליום פרישתו של הגנרל מהנשיאות, ה-11 במארס 1990, וכן נגד הגורמים שאישרו את הייצוא הביטחוני והיו מעורבים בו במשרדי החוץ והביטחון, במשרדי ממשלה אחרים, במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ובצה"ל, בגין סיוע לפשעים נגד האנושות.
קרובי "הנעדרים" מפגינים מול בית המשפט העליון של צ'ילה בדרישה לברר מה עלה בגורל יקיריהם בעת הדיקטטורה של פינושה (צילום: אל סיגלו)
במהלך 17 השנים בשלטון הפרו–אימפריאליסטי, תחת הכרזה מתמדת על מצב חירום או מצב מצור, החונטה של פינושה ניהלה מלחמה אינסופית נגד אזרחי ואזרחיות צ'ילה. משטר פינושה ביצע פשעים נגד האנושות והפרות חמורות ביותר של זכויות אדם בתוך צ'ילה ומחוץ לה. מדובר באחד מהמשטרים הנוראיים והמגונים ביותר שהיו במאה שעברה. משטר פינושה הביא את העינויים לשיא חדש של אכזריות שלא היה מוכר כמותו בהיסטוריה המודרנית, כולל אונס באמצעות כלבים שאומנו במיוחד לכך. את מחיר שיתוף הפעולה של מדינת ישראל ומדינות נוספות שילמו אזרחי צ'ילה, נרדפי וקורבנות המשטר – עשרות אלפים עברו עינויים קשים, ואלפים נרצחו או הועלמו.
לאור התשתית הראייתית הגלויה שקיימת עד כה, ובמיוחד מסמכים של משרד החוץ מהתקופה הרלוונטית אשר נחשפו לאחרונה לציבור, נראה כי משרדי הביטחון והחוץ, יחידת סיב"ט, צה"ל, המוסד, תעש ובית אלפא טכנולוגיות (שבבעלות קיבוץ בית אלפא), ידעו היטב על כוונת משטר פינושה לחסל את מתנגדי המשטר בצ'ילה, ועל מימושה השיטתי על ידי כוחות הביטחון שלו, ולמרות זאת נתנו לו ציוד, ידע ושירותים ביטחוניים במטרה לסייע לו.
כך למשל, במברק מ-7 באוקטובר 1986 ששלח דוד אפרתי, שגריר ישראל בסנטיאגו, למנהל מחלקת אמריקה הלטינית במשרד החוץ, הוא טען כי אין מה להיות מוטרדים מכך שמפקד חיל הים של פינושה, חשף שמדינת ישראל מסייעת לצ'ילה בהגנה על החופים שלה, מאחר שממילא "הקראבינרוס (כוחות המשטרה) מסתובבים ברחובות סנטיאגו עם העוזי", נציגי התעשיות הביטחוניות הישראליות מסתובבים בצ'ילה ומנהלים תחרות לא נקייה בינם לבין עצמם, וגורמים פנימיים בצ'ילה, כגון אמצעי התקשורת, אישי ציבור ופוליטיקה, מודעים לייצוא הביטחוני הישראלי. השגריר אפרתי כתב כי גם אם צ'ילה תיהפך לדמוקרטיה עדיין יהיה במדינה משקל רב לכוחות הצבא, ולכן חיוני לשמור על היחסים הטובים עם הצבא ולהגביר ככל שניתן את תלותו במקורות אספקה, הדרכה ואימון ישראליים. עוד כתב השגריר כי החזרה לדמוקרטיה בצ'ילה עלולה לטמון למדינת ישראל "הפתעות לא נעימות" כי "הכוחות המזויינים עשויים להיות ידידינו הנאמנים ביותר".
על פי העתירה מטעמים השמורים עימם, פרקליט המדינה והיועמ"ש לממשלה לא רק מתעלמים מהתשתית הראייתית שגלויה לציבור, אלא גם מסרבים לעיין במסמכים מהייצוא הביטחוני הנמצאים בידי משרד הביטחון ואצל גורמים ממשלתיים ולא ממשלתיים אחרים, בנימוק כי הדבר ידרוש מהם משאבים בלתי סבירים. מדובר בנימוק שערורייתי המהווה תקדים עולמי. מכל מקום, אם משרד הביטחון היה מוכן לחשוף את מלוא המסמכים שברשותו לגבי הייצוא הביטחוני למשטר פינושה, הציבור והעותרים היו יכולים למקד את הדרישה לאירועים שמגובים גם במסמכים רשמיים אלה; מאחר שמשרד הביטחון, באישור בית המשפט העליון, מסרב לחשוף את המסמכים לציבור בנימוק של חשש לפגיעה בביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, פרקליט המדינה והיועמ"ש לממשלה החליטו לתת לישראלים שסייעו לפשעים נגד האנושות "פרס" בצורת חסינות מוחלטת.
העתירה הוגשה יחד עם לילי טראובמן, תמרה סנטוס טראובמן, יואב טראובמן ודניאל סילברמן. ארבעתם אזרחי מדינת ישראל וצ'ילה, אשר בני משפחתם נחטפו, עונו והועלמו בזמן הדיקטטורה והם עצמם נאלצו לגלות ממולדתם. ארנסטו טראובמן, אביהם של לילי ויואב וסבה של תמרה, נחטף מיד לאחר ההפיכה, עונה למוות במשרד ההגנה הצ'יליאני בסנטיאגו, ונעלם במשך כ-20 שנים עד שעצמותיו אותרו ונמסרו למשפחה; אביו של דניאל, הפעיל הקומוניסטי דוד סילברמן, היה עובד בכיר בממשלתו הסוציאליסטית של השניא סלבדור איינדה, ושימש בתפקיד מנכ"ל מכרות הנחושת החשובים בצ'ילה. זמן מה לאחר ההפיכה, דוד נחטף ע"י סוכני השירות החשאי של פינושה (הוא נחטף בצורה לא חוקית מהכלא, שם ריצה עונש מאסר שנגזר עליו במשפט צבאי), עונה והועלם.
העתירה הוגשה גם יחד עם פרופ' דפנה גולן, ד"ר שרה בנינגה, גיא הירשפלד, מיכל פלג, גיא בוטביה, יעל פרנקל, תמר כהן, דניאלה יואל, אלדד ציון, יפה שוסטר, אלונה כהן, יואב הס, ד"ר נורה רש, רעיה ירון, מריאנו גורבט, שחף ויסבין, דניאל קרונברג, אבישי הלביא, תמר להן, צילה גולדנברג, פרופ' הלל כהן בר, זוהרה חדד, אסיה לדיז'ינסקיה, יניב מזור, עדה בילו, רונית רוזנטל, פרופ' אמוץ עגנון, ד"ר בטינה בירמנס, איל רז, אפרת כהן בר, נפתלי ספיר, שושנה לונדון ספיר, גדעון סולימני, מיכל פישר, סיגל קוק אביבי, אורן זיו, קרן מנור, סער יהלום, יוסי טבדיוגלו, ד"ר חן משגב, ד"ר תום פסח, מיאקו גליקו, ורדה חלד, חיים שוורצנברג, שושנה קאן, אריאל רמז, אמנון לוטן, אנדריי בליצקי, זהבה גרינפלד, אבשלום רוב, יוסי גוטרמן, גדי שניצר, רעיה רותם, עודד אפרתי והרב אריק אשרמן.
