דוח משרד העבודה המתפרסם היום (רביעי) קובע כי בשנת 2017 עמד השכר הממוצע במשק על כ-11,500 שקל לשכירים בגילאי 25 עד 64, שהם גילאי העבודה העיקריים. מאחורי ממוצע זה נמצאים פערי שכר גדולים בין קבוצות שונות בישראל: השכר הגבוה ביותר הוא של גברים יהודים שאינם חרדים. שכרן של נשים נמוך משל גברים ושכרם של ערבים וחרדים נמוך משכרם של יהודים שאינם חרדים. שכרן של נשים ערביות הוא הנמוך ביותר כ-5,800 שקל לחודש.

גם שכרם של יוצאי אתיופיה הוא נמוך במיוחד. את הפערים בשכר מסבירים במשרד העבודה על ידי פריסת יוצאי אתיופיה על פני משלחי היד השונים במשק. בעוד שבכלל האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית היו כ-31% מהעובדים ב-2017 בעלי משלח יד אקדמי, באוכלוסייה זו עסקו באותם תחומים כ-7% בלבד. לעומת זאת, כ-28% מכלל העובדים יוצאי אתיופיה הועסקו כעובדים לא מקצועיים, בעוד שיעור העובדים הלא–מקצועיים מכלל העובדים מהחברה היהודית שאינה חרדית עמד על כ-3% בלבד. גם שיעור האקדמאים מקרב יוצאי אתיופיה בגילאי 34-25 עומד על 12% בלבד, בעוד הנתון המקביל לכלל היהודים שאינם חרדים הוא 45% – כמעט פי ארבעה.

יצוין אחוז העובדים בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל הוא מהגבוהים במדינות קפיטליסטיות המפותחות. נכון לשנת 2017, שיעור האזרחים בגילאי העבודה העיקריים בישראל בעלי תואר ראשון, שני או דוקטורט עומד על כ-37% ונמצא רק מאחורי איסלנד, בלגיה ושוויץ. הממוצע בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (( OECD עומד על 30%. בשכבת הגיל 30 עד 40, שכבה צעירה יחסית, רובה לאחר השלמת השכלה אקדמית – שיעור בעלי התארים האקדמיים גבוה אף יותר ועומד על כ-43%. גם כאן ניכרים פערים בין האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית. נשים ככלל משכילות יותר מאשר גברים, יהודים שאינם חרדים משכילים מערבים, וערבים משכילים מחרדים.