הבחירות שיתקיימו ב-12 בדצמבר בבריטניה – לא רק על הברקסיט

בחירות הבזק שיערכו בבריטניה ב-12 בדצמבר הן גורליות. בוריס ג׳ונסון, ראש הממשלה השמרני שמונה לפני כמה חודשים, מעוניין באישור העסקה שלו בדבר פרישה מהאיחוד האירופי. הוא נכשל באישורה במועד המיועד במושב הפרלמנט האחרון, ולכן פיזר את הפרלמנט. מטרתו כעת היא לזכות ברוב יציב בפרלמנט כדי לאשר את העסקה.

זו דינמיקה דומה למדי לבחירות 2017, בהן תרזה מיי ביקשה מנדט מורחב ליציאה מהאיחוד האירופי ומצאה עצמה מול עליה מטאורית של הלייבור בראשות הסוציאליסט ג׳רמי קורבין, ובלי רוב בפרלמנט. התקווה של השמאל הבריטי היא שסיבוב זה ייצר דינמיקה דומה, שבסופה ג׳רמי קורבין יעמוד בחזית הבית ברחוב דאונינג 10 ויוביל את הכלכלה השישית בגודלה בעולם – לתמורות סוציאליסטיות.

ברקסיט – שם המשחק

רשמית – הבחירות הן בדבר הברקסיט. ג׳ונסון רוצה להשגי אישור לעסקה שלו שזונחת את התקינה האירופית בנושאי עובדים וסביבה כדי לכרות הסכם סחר חופשי עם ארה״ב בראשות טראמפ. בכך הוא יאפשר זרימה של הון אמריקאי לבריטניה, ובעיקר למערכת הבריאות הציבורית שלה. השמרנים חולמים להפוך את בריטניה ל״סינגפור על התמזה״ – גן עדן ניאוליברלי בו המיסים נמוכים, תעשיית הפיננסים פורחת, השירותים הציבוריים מופרטים, והעובדים מנוצלים ומנושלים. הסיסמה של ג׳ונסון היא ״get Brexit done ״ – משרתת את ההון השואף להפוך את בריטניה לשחקן עצמאי בכלכלה העולמית.

הלייבור לעומת זאת, מציגה עמדה מורכבת בנוגע לברקסיט. אחרי תהליך ארוך גיבשה מפלגת השמאל בת חצי מיליון החברים עמדה לפיה כאשר תזכה בשלטון, היא תנהל מו"מ על עסקה מתונה יותר: מה שמכונה 'ברקסיט רך', שמשאיר את בריטניה באיחוד המכסים ושומר על ההגנות השונות על עובדים וסביבה הכלולות באמנות האירופיות. לאחר מכן תעמוד עסקה זו למשאל עם – בינה לבין הישארות באיחוד. כך מקווים בלייבור לזכות בקולותיהם של תומכי ההישארות באיחוד האירופי, ובה בעת לא לנכר לחלוטין את תומכי הלייבור שהצביעו בעד פרישה מהאיחוד.

אבל האסטרטגיה של הלייבור אינה מסתכמת בעמדה מפוייסת בנוגע לברקסיט. המפלגה שואפת להסיט את מוקד הבחירות מהברקסיט לעבר נושא השירותים החברתיים וההצעות לשינויים הפופולאריות של המפלגה. הנחת העבודה היא שרוב גדול בציבור הבריטי, משני צידי מחלוקת הברקסיט, תומך בעמדות סוציאליסטיות, גם אם הוא מסתייג מקורבין התקשורת הממסדית מציגה כקיצוני.

הבעיה הליברלית

לתוך הדינמיקה המורכבת של בחירות בהן התקשורת תוקפת את קורבין בהאשמות אנטישמיות שיקריות, ואותן מנסה ג׳ונסון לצייר כמאבק בין העם לבין הפרלמנט, האתגר שעומד בפני הלייבור הוא עצום. הבעיה הגדולה ביותר כרגע היא הכוח היחסי של הליברלדמוקרטים בראשות ג׳ו סווינסון – מפלגה שחרטה על דגלה את ההישארות באיחוד האירופי ואת השנאה לקורבין. שתי עמדות אלה עומדות בסתירה זו עם זו, מפני שהדרך היחידה האפשרית לעצור את הברקסיט היא במתווה של הלייבור בראשות קורבין. עם זאת, עמדת הremain בכל מחיר של סווינסון, וקמפיין רצוף הטעיות המכוונות נגד הלייבור, זוכים בתמיכה משמעותית בקרב מצביעים שתמכו בלייבור בבחירות הקודמות.

גם אם האתגרים הללו נראים קשים מאוד, ג׳רמי קורבין והלייבור בראשותו הוכיחו כבר יותר מפעם אחת שהם יודעים לעשות קמפיין. כאשר תשומת הלב התקשורתית מחויבת לתת זמן מסך שוויוני למפלגות השונות, כאשר חברי הפרלמנט מסתובבים בעיירות וברחובות ולא במסדרונות הפרלמנט, כאשר מדברים על סוגיות מדיניות – ללייבור יש יתרון ברור. עכשיו זה הזמן לממש אותו.

המצע הרדיקלי של הלייבור

המצע של הלייבור טרם פורסם במלואו, אבל ממה שכבר חשפה המפלגה במסיבות עיתונאים שונות ניתן להבין כי זה המצע הסוציאלדמוקרטי הרדיקלי ביותר שהציגה מפלגה המועמדת לשלטון במערב בעשרות השנים האחרונות.

נקודות מרכזיות במצע כוללות בניית מיליון דירות דיור ציבורי; ביטול שכר הלימוד האוניברסיטאי; הגעה לאפס פליטות פחמניות עד 2030 כחלק ממהפכה תעשייתית ירוקה; הסבת מיליוני בתים לבניה ירוקה; הבטחת ייצוג משמעותי לעובדים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות; הקמת בנקי השקעות ממשלתיים אזוריים ברחבי בריטניה שישקיעו בתעשייה ירוקה מקומית; קרן השקעה של 150 מיליארד ליש״ט בצפון הבריטי שעבר דהתיעוש בעשורים האחרונים; התנגדות חד משמעית למלחמות אימפריאליסטיות, ועוד.

נמרוד פלשנברג

המאמר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב