הבחירות בבריטניה: חמש הערות על תבוסת הלייבור בראשות קורבין

השמאל נחל כישלון גדול בבחירות שנערכו בשבוע שעבר בבריטניה. כישלון משפיל. הממסד הניאו ליברלי הגלובאלי כבר יוצא בהכרזות – מוטעות – כי העם דחה את התפיסה הרדיקלית של הלייבור. הכישלון הוא מכה מורלית חמורה. אין ספק כי יידרש זמן להתנער מהעצב ומהפיתוי להתייאש אחרי מפלה כזו. אבל השמאל וציבור העובדים לא יכול להרשות לעצמו להתייאש – לא בבריטניה ולא בשאר העולם.

ג'רמי קורבין ביום הבחירות (צילום: מורנינג סטאר)

 

מפלגת הלייבור הציגה בבחירות את המצע הרדיקלי ביותר של מפלגה מרכזית בעשור האחרון – ואיבדה עשרות מושבים בפרלמנט, כולל מושבים רבים שבהם היא החזיקה מאז שנות השלושים. ואילו המפלגה השמרנית זכתה ברוב גדול ובשליטה חסרת עוררין בפרלמנט הבריטי בחמש השנים הקרובות. ג׳רמי קורבין, מנהיג השמאל שהוביל את התנופה הגדולה בלייבור בארבע השנים האחרונות, ושעורר תקווה בשמאל ברחבי העולם, נאלץ לפנות את מקומו. אבל גם לאחר תבוסה קשה כל כך, יש עדיין כמה סיבות לאופטימיות. הנה חמש הערות מדוע ההפסד הזה לא צריך לייאש:

1) הציבור לא דחה את המצע הרדיקלי של הלייבור. לפי כל סקרי דעת הקהל דרישות הלייבור, לרבות השקעה מאסיבית בשירותים חברתיים; הלאמה מחדש של שירות הדואר, חברות הרכבות ורשת המים; קיצור שבוע העבודה; והספקת אינטרנט מהיר בחינם לכולם – כולן פופולאריים ביותר. המסר לפיו הלייבור תגן על שירות הבריאות הציבורי מפני ההפרטות שג׳ונסון מתכנן בשיתוף פעולה עם טראמפ – חלחל לציבור. ב-2017, בבחירות בהן שאלת הברקסיט לא עמדה במוקד, ובהן המצע של הלייבור היה רדיקלי וסוציאליסטי לא פחות – ההצלחה בבחירות הייתה גדולה, וכיבוש השלטון היה קרוב. ב-2017 הלייבור זכה ב-40 אחוזים מהקולות, לעומת 32 אחוזים בלבד בבחירות האחרונות.

2) הצעירים עם השמאל. התוצאות ברורות מאוד: בקרב בני 24-18 התמיכה בלייבור עומדת על 57%. התמיכה בקרב בני 44-35 היא 45%, לעומת 30% לשמרנים. מגמה זו ניכרת מאז עלייתו של קורבין. הצעירים שגדלו לתוך המשבר הכלכלי של 2008, או ילידי שנות ה-80 שהתבגרו בצלו, הדור הצעיר שתופס את חומרת משבר האקלים – אלה מבינים שחייבים לשנות את השיטה. נתונים דומים נמצאו גם בארה״ב ובמקומות אחרים בעולם. האסטרטגיה של השמאל חייבת לענות על השאלה – איך משכנעים את ההורים שלהם להיות סוציאליסטים?

3) בסופו של דבר, הבחירות היו על הברקסיט. התקשורת הבריטית ובוריס ג׳ונסון הגדירו אותן כבחירות הברקסיט. ג׳ונסון הבטיח באופן עקבי שהוא יגמור עם הברקסיט ויאפשר למדינה להמשיך הלאה מהמחלוקת המשתקת. לעומתו, הלייבור נאלצה, בלית ברירה, לאחוז במקל בשתי קצותיו ולהציע משאל עם שני. עמדה זו הוצדקה בנטישה גדולה של תומכי ההישארות באיחוד, המתגוררים בערים הגדולות, כל עוד הלייבור תמכו ביציאה. אבל את תומכי הברקסיט, עמדה זו לא הייתה מסוגלת לכבוש. מרבית אזורי הבחירה בבריטניה הצביעו ב-2016 לעזיבה של האיחוד, והם הצביעו הפעם לשמרנים שהבטיחו עזיבה מהירה של האיחוד. הרוב המכריע בקרב 59 המושבים שהלייבור הפסידה היו באזורי בחירה שתמכו בברקסיט. רבים מהם מעוזים ותיקים של העובדים התעשייתיים לשעבר בצפון אנגליה – מה שכונה החומה האדומה של הלייבור. אם כן – הברקסיט שבר את החומה האדומה.

4) השמאל עדיין שולט בלייבור. עבודת העומק של קורבין ובעלי בריתו בתוך המפלגה השאירה בסיס חזק של תמיכה סוציאליסטית בלייבור. מזכירות הלייבור מוחזקת בידי בעלי ברית של קורבין, וכך גם רבים מהסניפים. לכן קיים סיכוי רב שמי שתירש את קורבין תהיה נציגה של השמאל במפלגה. בימים האחרונים מתגבשת בשמאל הסכמה סביב רבקה לונג ביילי, בת בריתו הפוליטית של ג׳ון מקדונל, ומי ששימשה שרה לפיתוח עסקים בקבינט הצללים.

5) קורבין לא התמודד כראוי עם המתקפות עליו. מנהיג אחר אולי יצליח בכך. התקשורת הבריטית, בתמיכה לא מועטה של הממסד היהודי ושל ישראל, עשתה כל שביכולתה לצייר את קורבין, איש שמאל וצדק, כאנטישמי וכסכנה ליהודים. המתקפה המתואמת דרדרה את מעמדו לפוליטיקאי הכי פחות פופולארי בפוליטיקה העכשווית. המתקפה של התקשורת המייצגת את בעלי ההון הייתה בוטה וחריפה – אבל קורבין לא ידע להתגונן כמו שצריך וגם לא ידע לתקוף בחזרה. מנהיג אחר, מפוכח יותר ובעל פחות מטען היסטורי שמפחיד את הציבור הבריטי, יידע לצפות מראש את המתקפות ולהתמודד איתן כראוי.

נמרוד פלשנברג

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"