בסתיו 2016, כאשר סבסטיאן קורץ עוד כיהן כשר החוץ בממשלה בראשות הסוציאל–דמוקרטים (SD), הוא רקח תכנית: מפלגתו, מפלגת העם האוסטרית (ÖVP) הנוצרית–דמוקרטית, תזנח את שותפתה הסוציאל–דמוקרטית כדי לכונן קואליציה עם מפלגת החירות הימנית–קיצונית (FPÖ). התכנית יצאה לפועל בדצמבר 2017, וקורץ השיג את מבוקשו: ראש ממשלת אוסטריה בגיל 31.
בנימין נתניהו וידידו סבסטיאן קורץ (צילום: לע"מ)
בבחירות הכלליות שנערכו בחודש שעבר, השיגה מפלגתו 37% מהקולות. מדובר בהישג חסר תקדים, שכן מפלגת העם השיגה 15% קולות יותר מאשר המפלגה השנייה בגודלה, המפלגה הסוציאל–דמוקרטית. לצורך השוואה, לאחר בחירות 2017 היו הפערים בין המפלגות אחוזים בודדים (31.5% לעומת 27%).
כיצד רשם אפוא הקנצלר סבסטיאן קורץ הצלחה אלקטורלית כה גדולה? כדי לענות לשאלה זו, הנה המסלול הפוליטי בו צעד קורץ בשנים האחרונות.
כאשר מילא קורץ את תפקיד שר החוץ, הוא הקפיד להצהיר כי "האסלאם הוא חלק מאוסטריה". הממשלה ההיא קידמה מדיניות הגירה ליברלית למדי. יש להזכיר כאן, כי האסלאם הוכר באוסטריה כזרם דתי רשמי עוד ב-1912, כאשר בוסניה הייתה עדיין חלק מממלכת הבסבורג.
אך בניסיונו להדיח את המפלגה הסוציאל–דמוקרטית מהקואליציה, החל קורץ לאמץ את עמדות מפלגת החירות הימנית–קיצונית, בעיקר לגבי הגירה, כיסויי ראש ו"אסלאם פוליטי" (שמעולם לא הוגדר כראוי בשיח הפוליטי באוסטריה). אסטרטגיה זו עבדה מבחינה אלקטורלית, והצליחה למשוך לחיקו של קורץ בבחירות האחרונות המוני תומכים של מפלגת החירות, שנחלשה בכ-10% בהשוואה לבחירות 2017.
מפלגת החירות האוסטרית, אז בראשות היינץ כריסטיאן שטראכה, הצטרפה כאמור כשותפה בקואליציה הימנית של קורץ. שותפות זו הפכה פופולרית למדי בקרב הציבור האוסטרי. אך שערורייה שכונתה באוסטריה "איביזה וידיאו", שבעטיה הדיח הפרלמנט ברוב קולות את קורץ מתפקידו, הובילה לבחירות.
בסרטון שהופץ בכלי התקשורת, תועד שטראכה רוקם בסתר עסקאות עם נציג מטעם אוליגרך רוסי אמיד ומוכר. התיעוד העלה לדיון ציבורי רחב את השחיתות במערכת הציבורית, ושטראכה עצמו איבד את ראשות מפלגתו. האירועים האלה אילצו את קורץ להתמודד בסיבוב בחירות נוסף, שבו ניצח ובגדול.
מנצחת נוספת בבחירות הייתה המפלגה הירוקה בהנהגת ורנר קוגלר המוכשר. הירוקים השיגו 14% מקולות הבוחרים והבטיחו לעצמם 26 מושבים בפרלמנט – וזאת בהשוואה לאפס מושבים שהשיגו בבחירות 2017. מפלגת החירות הימנית–קיצונית, תחת הנהגה חדשה, היא המפלגה השלישית בגודלה (16%, 31 מושבים). מפלגת "נאוס" הליברלית זכתה ב-8% מהקולות, שהם 15 מושבים בפרלמנט.
לקורץ אפשרויות רבות וסבוכות להרכבת קואליציה. המורכבות נובעת מכך שהפערים בין המפלגות בסוגיות מכריעות גדולים למדי, ובייחוד בנושאי ההגירה שהיו מרכזיים בקמפיין הבחירות של מרבית המפלגות.
קורץ דרש במהלך הקמפיין להרחיב את האיסור על לבישת רעלות, וטען כי מדובר בסמל לדיכוי נשי (הוא מתחזה כמובן למגן שחרור האישה). קורץ גם התריע לאורך כל הקמפיין מפני "האיסלאם הפוליטי", אולם התעלם מהעובדה שסגנו במפלגה הגיח מהקתוליות הפוליטית.
אך למרות הפנייה החדה ימינה של מפלגת העם, גוברות ההערכות באוסטריה שאת הממשלה ירכיבו יחד מפלגתו הימנית של קורץ והמפלגה הירוקה. זאת, בניגוד לרצון בוחריה של האחרונה.
אשר לסכסוך הישראלי–פלסטיני, אנו יכולים לצפות להמשך התמיכה החמה של כל ממשלה אוסטרית שתקום בכיבוש. תמיכה זו מסווה עצמה פעמים רבות כ"מאבק נגד האנטישמיות". התמיכה האוסטרית בממשלות הימין בישראל ניזונה מעמדות דומות כלפי העולם הערבי והמוסלמי, וכן לגבי ה"סכנות" הטמונות בגלי ההגירה מוסלמית לאירופה.
התמיכה הפוליטית מתחברת להתפעלות רבה בקרב הימין האוסטרי מתעשיית ההייטק הצבאית והביטחונית של ישראל. בביקוריו האחרונים של קורץ בישראל, האחרון שבהם בחודש יולי, הוא אפילו לא טרח להיפגש עם נציג פלסטיני.
ג'ון בונצל, וינה
