הארגון "אקדמיה לשוויון", המאגד אקדמאים מהשמאל לפעילות פוליטית בזירת האקדמיה, קיים לאחרונה (15.7) בתל–אביב את כינוסו השנתי הראשון לאחר הקמתו בקיץ שעבר. האולם במשרדי קרן רוזה לוקסמבורג היה צר מלהכיל כמאה מרצות ומרצים, מאוניברסיטאות ומכללות מרחבי הארץ – ממכללת תל–חי בצפון ועד לאוניברסיטת בן גוריון בדרום. על פי הנתונים שנמסרו, קרוב ל-250 אנשי אקדמיה הצטרפו לארגון לקראת האסיפה השנתית (ר' ריאיון עם אחד מפעילי ההתארגנות, מתן קמינר, שפורסם בגיליון 27 של "זו הדרך").
הפגנה למען העסקה ישירה באוניברסיטת תל–אביב (צילום: אגודת הסטודנטים)
בתחילת הדיונים נמסר דו"ח על שנת הפעילות הראשונה, שכללה פעילות סולידריות עם אוניברסיטת כדורי הפלסטינית שבטול כרם, אשר צבא הכיבוש ממרר את חיי העובדים והלומדים בה. בעקבות פעילות מקומית בישראל ובפלסטין וקמפיין בינלאומי, הצבא הרפה במעט את הלחץ על המוסד הפלסטיני. בארגון רוצים לקדם גם פעילות משותפת עם אוניברסיטת אל–קודס הפלסטינית, אך אנשי הבי.די.אס. והתנועה האסלאמית, השוללים את המאבק המשותף הישראלי–פלסטיני נגד הכיבוש, מפעילים לחצים על מנת שמוסדות חינוך פלסטינים יפסיקו כל קשר עם אנשי הקבוצה בישראל, יהודים וערבים, הנתמכים על ידי איש אקדמיה המכהן בכנסת, ד"ר יוסף ג'בארין (חד"ש, הרשימה המשותפת).
לאחר מסירת הדו"ח ובטרם אושר תקנון חדש ונבחרה מזכירות לשנת הפעילות הקרובה, פעילי "אקדמיה לשוויון" קיימו ארבע סדנאות מקבילות שעסקו בסולידריות, בשוויון חברתי, בפעילות נגד הכיבוש ובאוניברסיטה הניאו–ליברלית. בימים הקרובים תתכנס המזכירות שנבחרה בהצבעה מקוונת בשבוע שעבר, כדי לקדם פעילות במספר נושאים שעמדו במרכז הדיונים באסיפה.
אחת הפעילות בהתארגנות מסרה ל"זו הדרך": "השתתפתי באסיפת החברים הראשונה של אקדמיה לשוויון והיה נהדר! האסיפה נתנה מנדט לפעילות ולפעילים ולוועד הארגון להמשיך ולנתב את דרכנו יחד בשאיפה מתמדת לגדול ולהרחיב את מעגלי ההצטרפות והפעילות בשנה הקרובה. באסיפה נידונו ואושרו התקנון והחזון, נבחרה ועדת ביקורת והוצגו מועמדים לוועד שאושרו במקום".
כמו כן, "דנו באופי הארגון, במבנה, וביחסים בין צוותי פעולה – ועד נבחר – אסיפה כללית, וסקרנו את ההישגים והאתגרים של השנה החולפת. במהלך האסיפה ערכו חברים וחברות היכרות על בסיס עניין משותף ועלה הצורך להקמת פורומים מקומיים לחברי אקדמיה לשוויון באזורים שונים או בקמפוסים שונים. יש לנו הרגשה שכולם היו צריכים עוד זמן להחליף רשמים וכולנו יצאנו מתוסכלים שלא ניתן היה להשתכפל ולהתפצל על מנת להשתתף בכל הדיונים".
אחת הקבוצות בהן השתתפו רבים ונאמרו בה אמירות נחושות, עסקה ב"אוניברסיטה הניאו–ליבלרית", או "האוניברסיטה התאגידית" – כפי שכונתה על ידי אחדים. את הקבוצה ריכז פרופ' יצחק (יאני) נבו מאוניברסיטת בן גוריון, אשר תקף את "הדגם שהושלט על ההשכלה הגבוהה בעשור האחרון, השולל את העיקרון הדמוקרטי והמקדם העסקה פוגענית – לא רק של עובדות ניקיון, גם של מרצים ללא מעמד וללא ביטחון תעסוקתי".
בשיחה שיתפו רבים את ההשפלות ואת תחושות הפחד בפני השמעת דעותיהם בקמפוס – תולדה של ההעסקה הפוגענית בהשכלה הגבוהה. ישנם אנשי סגל אקדמי המועסקים שנים רבות, יותר מ-12 ואף 15 שנה, במעמד של "מרצים מן החוץ" או "עמיתי הוראה", ללא כל ביטחון תעסוקתי.
שאלה אחרת שעלתה בשיחה: נסיגת המדינה ממחויבותה הכספית כלפי ההשכלה הגבוהה. בתשובה לשאלה היו שהציעו לנהל מאבק נגד המגמות אותן מקדמת הממשלה הימנית, ובעד הפיכת ההשכלה הגבוהה לזכות חברתית שאינה מותנית בתשלום שכר לימוד – בדומה למצב במדינות רבות ברחבי העולם. אחרים סברו שלאחר השלטת הדגם הניאו–ליברלי על החברה הישראלית – אין טעם לנהל מערכה בנושא שכר הלימוד שכן זה "מאבק אבוד מראש". בין היתר סוכם שיש לערוך מחקר מעמיק לגבי העמקת הדגם הניאו–ליברלי בהשכלה הגבוהה, וכי יש לקדם מערכה משותפת לכל הקהילה האוניברסיטאית – מרצים, סטודנטים ועובדים טכניים ומינהליים.
הריאיון על "אקדמיה לשוויון" עם מתן קמינר שפורסם ב"זו הדרך" (עמ' 5):
http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2016break/07/G27_2016.pdf
