שר האוצר משה כחלון התייחס בשבוע שעבר בריאיון לגלי צה"ל לעודפי הגבייה של כ-20 מיליארד שקל שהצטברו בקופת המדינה. כחלון הבטיח: "נחזיר את המסים העודפים". באוזני מקבילו האמריקאי, סטיב מנוצ'ין, הכריז השר כי ישראל תתאים את עצמה למדיניות שמקדם הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, החותר להוריד את שיעור מס החברות בארה"ב מ-35% ל-20%.
איור: סאני ארזי, המשמר החברתי
מכאן אנו למדים כי שר האוצר מסכים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כי עודפי הגבייה שנרשמו בחודשים האחרונים צריכים להוביל להורדת מס החברות. אמירות כחלון עטופות בנייר צלופן של "דאגה לשכבות הביניים", אבל האמת המרה היא שממשלת הימין דואגת לאינטרסים של ההון, המקומי והזר כאחד.
הורדת המסים המתוכננת לתאגידים היא הפחתה נוספת לזו שהתרחשה בינואר האחרון, כששיעור מס החברות הורד לרמה של 23% – הנמוכה ביותר בישראל אי פעם. זאת, לאחר שבשנתיים האחרונות הופחת מס החברות בשתי פעימות מ-26.5% ל-24%.
כבר היום חברות רבות, ביניהן חברות היי–טק וחברות מייצאות הפועלות בפריפריה, נהנות מהטבות מפליגות ומשלמות מס של ארבעה עד 12 אחוזים בלבד במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. אם אכן יממש כחלון את הצהרתו, ומס החברות בישראל יופחת לרמה של 20%, מדובר בהפסד הכנסות מוערך של קרוב לשלושה מיליארד שקל בשנה. כחלון גם אינו נוגע בתאגידים בינלאומיים הפועלים בישראל, כגון גוגל או פייסבוק, שכלל אינם משלמים מס וקוברים את רווחיהם במקלטים ברחבי תבל.
ח"כ דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת) מתח ביקורת על החלטת הממשלה להוריד את המסים להון בעקבות עודפי התקציב הגדולים: "על זה שביבי רוצה להשתמש בעודפי התקציב כדי לתת עוד לחברות הגדולות כבר שמענו. עצוב שגם משה כחלון, המתהדר בהיותו 'שר חברתי', מצטרף למהלך של הורדת מיסים לשכבות החזקות".
חשוב לזכור, כי בניגוד לתעמולה הניאו–ליברלית באשר ל"חלחול" של ההון, רובו המכריע של הציבור לא יראה שקל מעודפי הגבייה. במקום הנהגת ביטוח סיעודי ממלכתי, במקום העלאת קצבאות הנכות והזקנה, במקום חינוך חינם מגיל 3 חודשים ובמקום שיפור המערכות הציבוריות, שוב נראה קיצוץ רוחבי בשירותים החברתיים.
במקביל להפחתת המסים לשכבות החזקות, מתכננת הממשלה קיצוצים בתקציבים של משרדי הממשלה (פרט לביטחון, כמובן) על מנת לממן כמה מהוצאות הכיבוש, כגון הרחבה נוספת של ההתנחלויות.
שוב יגידו לנו כי "אין כסף" או "לא יהיה כסף" למטרות חברתיות. גם בזמנים בהם האוצר מודה בעודפי גבייה גדולים, מצטברים ובלתי–מתוכננים, אין כסף עבור הצרכים של 99% מהציבור. במילים אחרות, הרווחה תמשיך לסבול ממצוקה תקציבית מתמדת.
