האוצר בשירות ההון: פגיעה בחסכונות העובדים ובפנסיה של הגמלאים

במשרד האוצר פועלים ללא הרף כדי להיטיב עם בעלי ההון. בשבוע שעבר פורסם ב"הארץ" (26.12) כי אגף החשב הכללי באוצר אינו עומד בהתחייבותו למנוע מקבלנים שבאתריהם התגלו לפחות שני ליקויי בטיחות חמורים להשתתף במכרזי בנייה ממשלתיים במשך שנה.

הסיבה לכך היא ריבוי הקבלנים העומדים בקריטריונים להשעיה והלחץ הכבד שהפעילו על הממשלה — הגוף הגדול ביותר המזמין עבודות מקבלנים. באוצר אף שוקלים לשנות את הקריטריונים כך שיפגעו בפחות קבלנים. אחד הגופים העיקריים שאיתו מתייעצים באוצר לגבי חומרת האכיפה הוא התאחדות בוני הארץ, המאגדת את הקבלנים, ואשר מנסה למנוע את הסנקציות כלפיהם. במילים אחרות: מדיניות האוצר טובה לקבלנים, אך עלולה לגבות קורבנות רבים (נוספים!) בנפש בקרב פועלי הבניין.

החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו, הגה רעיון מבריק נוסף: שינוי מהות אגרות החוב המיועדות, באמצעותן המדינה מבטחת את תשואת העמיתים בקרנות הפנסיה.

כיום זכאים העמיתים בקרנות הפנסיה הוותיקות להבטחת ערך חסכונותיהם באמצעות הקצאה של אג"ח מיועדות. המדינה מבטיחה תשואה קבועה לאג"ח אלה. בקרנות הפנסיה שהופרטו התשואה היא בשיעור משתנה, בהתאם לגיל העובד. התשואה הריאלית על אג"ח אלה היא 4.86% בשנה – גבוהה משמעותית מתשואות אג"ח הנסחרות בשוק.

העובדים הצעירים נפגעו וייפגעו

לפי ההצעה שבוחנים באוצר, ביום יציאת העמית לפנסיה תיבדק תשואת החיסכון שלו. אם יתברר כי על פני זמן הניבה קרן הפנסיה תשואה נמוכה מ–4.86% בשנה, תפצה המדינה את החוסך על הפער בתשואה. בקרנות הוותיקות מכסות האג"ח המיועדות 70% מההפקדות, ואילו בקרנות שהופרטו (החל ב-1995) – רק 30%. מדובר בפגיעה של ממש בפנסיה העתידית של מיליוני עובדים, שכן יתר החיסכון המופקד בגופים הפיננסיים נתון לתנודות בשוק ההון. על פי הערכות, גמלת הפנסיה של עובדים אלה, "הצעירים", תיפגעו בכ-15% עד 20%.

יתרה מכך, האוצר מציע להפוך את "המיועדות" ל"סחירות" – קרי: ניתן יהיה לסחור בהן, לשמחת מנהלי הקרנות המופרטות, בעליהן והטייקונים – שיזכו באשראי נדיב נוסף מחסכונות העובדים לעת זקנה. פתיחת הברז הכספי לטובת בעלי ההון בשנת 2003 הייתה המטרה העיקרית להפרטת מערך הפנסיה בידי שר האוצר דאז, בנימין נתניהו.

עובדים ותיקים וגמלאים ייפגעו אף הם

אך זו פגיעה לא בצעירים בלבד. מזה כשנתיים נאבקים הגמלאים נגד "תספורת" בפנסיה שלהם. כתוצאה ממהלך ההפרטה, גדל הגרעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות עד ל-200 מיליון שקל בשנה. "אקטוארי" – כלומר אין מדובר בגירעון עכשווי, אלא בגירעון צפוי. יש הטוענים שזה נתון מוגזם במכוון, שמטרתו לאפשר קיצוץ בגמלאות העובדים שפרשו.

על מנת לכסות את הגירעון, שכן אין יותר הפקדות בקרנות אלה, נדרשים המנהלים, בהוראת האוצר כמובן, לקצץ בגמלה של הפנסיונרים. הקיצוץ בגמלה האמור לכסות את הגירעון עומד על כ-1.5% מהגמלה כ-1,000 שקל בשנה.

ניתן להאשים את הפקידות הבכירה באוצר, משרתי ההון, בהפקרת חייהם וחסכונותיהם של העובדים והגמלאים.

הרי הפקידים שיושבים היום באוצר יישבו מחר במועצת המנהלים של תאגיד גדול כלשהו. אך כדברי חנוך לוין, "אל תסתכל בקנקן, תסתכל בבעלי הקנקנים" – אין לפתור את ממשלת הימין מהאחריות למעשים אלה.

המקרה של תוכנית חסכון לכל ילד: מתנות להון הפיננסי

בתחילת 2017 החל יישומה של התוכנית "חסכון לכל ילד". במסגרתה מפקיד המוסד לביטוח לאומי מדי חודש 50 שקלים לכל ילד בחשבון חסכון ייעודי. הכספים מופקדים בבנקים או במוסדות פיננסיים – הנבדלים במידת הסיכון ובתשואה – עם אפשרות להפקיד 50 שקל נוספים מקצבת הילדים החודשית, הכל לפי בחירת ההורים.

התוכנית הונהגה בעקבות הדרישות הרבות לתוספת בקצבת הילדים העלובה (כ-150 שקל). אך במקום להעניק תוספת לקצבה, החליטה ממשלת הימין לתת מתנה נוספת להון הפיננסי: הפקדת מיליארדים (נכון לדצמבר 2019: יותר מ-8 מיליארד שקל!) בקופותיהן של החברות הראל, פסגות, מנורה מבטחים, אנליסט ועוד חצי תריסר תאגידים. התאגידים, כמובן, גורפים הון מכספי הקצבאות באמצעות השקעותיהם בארץ ובחו"ל.

יצוין שבמקרה שההורה לא החליט במשך חצי שנה לגבי תוכנית ההשקעה, מופעלת ברירת המחדל שקבעה המדינה ומותנית בגיל הילד. על פי הביטוח הלאומי, "מקובל לראות בתוכניות חסכון לכל ילד כלי יעיל לניתוק הקשר בין ההזדמנויות הכלכליות של ההורים לאלה העתידיות של ילדיהםמעין חיזוק של הניעות (המוביליות) הביןדורית של הילדים. אישוויון בין דורי בהזדמנויות מזוהה בדרך כלל עם פגיעה בסיכויי הילד לפתח את כישוריו ואף להשתלב בשוק העבודה".

במחקר שפורסם ביולי אחרון, בחן המוסד לביטוח לאומי את דפוסי ההחלטה של הורים לגבי בחירת התוכנית ותוספת ההשקעה, כפי שנתגלו בפועל במסגרת תוכנית החיסכון לכל ילד שהחלה ב-2017. לשם כך השוו החוקרים בין איהשוויון הביןדורי בהזדמנויות הילדים, כפי שזה מתבטא בהכנסותיהם בעת הבשלת תוכנית החיסכון, לבין איהשוויון בהכנסות בהכנסה המשפחתית הנוכחית ערב תקופת החיסכון.

תוצאות המחקר מלמדות כי לילדים שעבורם יופקדו הפקדות מלאות במשך 18 שנים צפוי להצטבר חסכון ממוצע של כ-24 אלף שקל. יחד עם זאת, נוכח ההבדלים בבחירה כפי שהיא מסתמנת בהחלטות ההורים, השילוב בין תשואות וסיכונים הצפויים במסלולים העומדים לבחירה והאופי הכללי של תוכנית החיסכון כיום, "קיים מתאם משמעותי בין המצב החברתיכלכלי של ההורים ערב הפעלת התוכנית לבין זה שצפוי לילדיהם בעת הבשלת התוכנית".

התוצאה המרכזית של המחקר היא שבניגוד לכוונה המוצהרת לצמצם את איהשוויון בהזדמנויות, שהיא מטרה אופיינית לתוכניות מסוג זה, איהשוויון בין הכנסות הילדים בעת הבשלת התוכנית צפוי לגדול בהשוואה לזה של הכנסות הוריהם ערב יישום התוכנית.

אפרים דוידי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב