האופוזיציה הימנית נגד נשיא ונצואלה הסוציאליסט: משחק סכום אפס

ונצואלה הפכה זירה של עימותים אלימים בחודשיים האחרונים. הפגנות בעד ונגד ממשלתו הסוציאליסטית של הנשיא ניקולס מדורו נערכות כמעט מדי יום בבירה קראקס.

אמצעי התקשורת המערביים מפיצים את הסברה לפיה במדינה הדרוםאמריקאית מתמודדת הדמוקרטיה (הימין הניאוליברלי) נגד הדיקטטורה. בכלי התקשורת ברחבי אמריקה הלטינית המערכה בוונצואלה מוצגת אחרת, כקרב בין עניים לעשירים. כתב השבועון "גריןלפט וויקלי", פדריקו פואנטס, ערך בשבוע שעבר ראיון עם פרופ' סטיב אלנר, מרצה וחוקר במדע המדינה מארה"ב, שבמשך עשרות שנים לימד ומוסיף ללמד באוניברסיטאות בוונצואלה וברחבי אמריקה הלטינית. להלן קטעים מהריאיון.

2017-06-03_171632

דיוקן של הוגו צ'אבס בהפגנת ה-1 במאי שנערכה השנה בקראקס (צילום: סוכנות הידיעות של ונצואלה)

בכלי התקשורת המערביים מציגים את המציאות הפוליטית בוונצואלה כך: "משטרו של מדורו עומד בפני התמוטטות בגלל ההתנגדות העממית הגוברת". האם זה נכון?

זו תמונה מעוותת. על מנת לנתח את המחאות הקיימות בוונצואלה יש לשים לב למימד המרחבי שלהן. המחאות נגד הממשלה מקורן בשכונות מעמד הביניים והמעמד הגבוה –

לרוב בשליטה פוליטית של האופוזיציה הימנית. האסטרטגיה היא סירוב אזרחי כולל, התנגשות אלימה עם כוחות המשטרה והרס מסיבי של רכוש ציבורי בשכונות העניות – כולל מרפאות, משרדים ונקודות לאספקת מזון.

למעמדות העממיים בוונצואלה היסטוריה ארוכה של מחאות רחוב. אבל העניים לא מצטרפים למחאות אלה. המחאות אמנם מסיביות יותר מאשר המחאות הקודמות ב-2014, אבל אופיין המעמדי דומה. יחד עם זאת, יש גם הפגנות הנערכות בתמיכת הממשלה, שלא זוכות כלל לסיקור בכלי התקשורת המערביים. אציין בייחוד שתי הפגנות ענקיות שנערכו ביום העצמאות של ונצואלה, 18 באפריל, וב-1 במאי, יום הסולידריות הבינלאומי של העובדים.

גם הסביבה הפוליטית השתנתה, המשבר פוקד לא רק את ונצואלה, הוא גם מדינות גדולות אחרות כגון ברזיל וארגנטינה בהן שולטות ממשלות ימין. בעת ניסיון ההפיכה נגד הנשיא דאז הוגו צ'אבס ב-2002 ובעת השביתות של הימין בשנים 2002 ו-2003, ממשלות אלה הביעו תמיכה בצ'אבס. לא עוד. כך שהייתי מתאר את המצב הפוליטי בוונצואלה, מבחינת הימין, כמשחק סכום אפס. לדעתי, בסופו של דבר בידי העם הקלף המנצח. אין לשכוח שהתמוטטות ברית המועצות החלה כאשר כורים פתחו בשביתה פוליטית נגד הממשלה.

לדעתך, אין מקום לפשרה בין הממשלה לאופוזיציה?

שני הצדדים הקשיחו את עמדותיהם. אבל גם במחנה הצ'אביסטה וגם במחנה הימין יש קולות שונים ולפעמים מנוגדים. האם ונצואלה הפכה דיקטטורה? כמובן שלא. אגב, רוב אמצעי התקשורת הם בידי בעלי ההון.

יחד עם זאת, ממשלת מדורו נקטה שני צעדים מדאיגים: פסילת השתתפותו של מנהיג האופוזיציה, אנריקה קפרילס, במערכת הבחירות בגלל "שחיתות" – ללא ביסוס ממשי; דחיית הבחירות לראשי הערים והמחוזות, שאמורות היו להתקיים בדצמבר 2016.

בקרב תומכי הממשלה יש שתי קבוצות בעלות מגמות שונות. בראש האגף הניצי של המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת עומד חבר הפרלמנט דיאוסדדו קבליו. האגף היוני, בראשות סגן הנשיא לשעבר חוסה ויסנטה ראנחל, מעוניין לפתוח בהידברות עם האגף באופוזיציה הסולד מהאלימות ברחובות ומהשחתת הרכוש הציבורי. האגף הדומיננטי בימין מנסה לגייס כוחות מאחורי מדיניות ההגנה על זכויות האזרח, כביכול, אבל הוא אינו מסתיר את מצעו הניאוליברלי ואת תמיכתו במדיניות ארה"ב. גם קפרילס אינו מסתיר את רצונו לפרק את כל הישגיה החברתיים של הממשלה ולהשיב את ונצואלה לעידן הקפיטליזם הפראי.

האם ישנה תופעה של אנשים שמתים מרעב בוונצואלה?

המחסור במוצרי יסוד ברור לכל. אך התיאור שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" לפיו המדינה עומדת בפני מצב של רעב המוני הוא מוגזם ביותר. הרעב וחוסר הביטחון התזונתי בקרב השכבות העממיות קיימים בכל מדינות אמריקה הלטינית – גם בוונצואלה, אך הוא החמיר. וזו ההרגשה הכללית: קודם היה יותר מזון, היה לכולם והיה זול.

הנשיא מדורו מציע לכנס "אסיפה מכוננת". מה דעתך על ההצעה?

לדעתי על בסיס ההצעה ניתן להתמודד עם המשבר הפוליטי הקיים. אבל בתנאי שהפעילים מן השורה והארגונים העממיים ייקחו חלק פעיל בדיונים ושהשלטון יהיה קשוב לרחשי ליבם ולהצעותיהם. השאלה הנשאלת היא, האם הממשלה מסוגלת לכך.

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב