לקראת פתיחת שנה"ל במוסדות להשכלה גבוהה השבוע, שוחחתי עם מתן קמינר, ד"ר לאנתרופולוגיה, פעיל חד"ש וחבר ועד "אקדמיה לשוויון", התארגנות המרצים מהשמאל.
בעשור האחרון מזהירים מבקרים ברחבי העולם, כולל בישראל, מפני "מגמות ניאו-ליברליות״ באקדמיה. במה בעצם מדובר?
״ניאו-ליברליזם״ הוא השם המקובל לסוג הקפיטליזם שאנחנו מכירים בעולם מאז 1973 (ובישראל – בעיקר מאז 1985). הוא מתאפיין בהיפוך המגמות של התקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, כמו מעבר להפרטה של משאבים ומוסדות שהיו בשליטה ציבורית, ולמדיניות מס ומסחר העובדת לטובת ההון ומחריפה את אי-השוויון.
בתחום ההשכלה הגבוהה, מתאפיינת הניאו-ליברליזציה, בארץ כמו במקומות אחרים, בפתיחה של מוסדות חינוך פרטיים, במתקפה על זכויותיהם של העובדים באקדמיה, ובניהול של מוסדות – כולל מוסדות שנשארים ציבוריים – כאילו היו עסקים פרטיים למטרות רווח. ההתפתחות החשובה ביותר בתחום הזה בישראל הייתה פתיחתן של מכללות. חשוב לציין שלהתפתחות זו יש גם תוצאות חיוביות, למשל ההנגשה של השכלה גבוהה לציבורים שהודרו ממנה, בעיקר ערבים ומזרחים. אך במקביל אנו עדים בעשורים האחרונים להידרדרות חמורה בתנאי העבודה של עובדים אקדמיים, שמשליכה ישירות על היכולת שלנו לעשות את העבודה שלנו – להקנות ידע ולחקור ללא משוא פנים.
ד"ר מתן קמינר (ראשון משמאל) יחד עם פעילות "אקדמיה ולשוויון" בהפגנה שנערכה באוניברסיטת תל-אביב בדצמבר אשתקד (צילום: אקדמיה לשוויון)
במה המצב בישראל שונה, אם בכלל, מהמצב במדינות אחרות בעולם?
תלוי לאיזו מדינה משווים. המצב בארצות הברית, למשל, מחריד: השכלה הפכה שם לעסק למטרות רווח לכל דבר, וכיוון שהתואר הראשון עדיין נדרש בשוק העבודה, מיליוני צעירים נקלעים לחובות ענק שאין להם אפשרות לפרוע. מכאן הפופולריות הגדולה של התוכנית של המועמד הדמוקרטי ברני סנדרס לבטל את חובות הסטודנטים. לעומת זאת, בארצות מסוימות בצפון אירופה ההשכלה נחשבת עדיין זכות, הלימודים הם חינמיים, וזכויותיהם של עובדים אקדמיים נשמרות. ישראל נמצאת איפשהו באמצע, כנראה קרוב יותר לארצות הברית. אבל במדינות כמו ישראל, טורקיה, הודו והונגריה (וגם ארצות הברית, בעצם) הניאו-ליברליזם מתרכב עם דיכוי פוליטי, וזאת תרכובת מסוכנת מאוד. כאשר גם ככה קשה להשיג ולשמור על משרה אקדמית, הניסיונות להשתיק אקדמאים ביקורתיים ולמנוע מהם להביע את דעתם במסגרת תפקידם אפקטיביים הרבה יותר.
האם יש הבדל בעניין הזה בין הממשלה הנוכחית ושר החינוך שלה לבין קודמיהם?
מאז שנות השמונים, הניאו-ליברליזם הוא קונצנזוס שמאחד את השמאל והימין בישראל (יוצאי דופן במידה מסוימת הם הכוחות הפוליטיים שמייצגים את הציבורים העניים במדינה). תחת נתניהו כשר אוצר וכראש ממשלה, מגמות אלה הואצו מאוד, ו"העשור האבוד״ שבו כמעט שלא התקבלו עובדים חדשים במערכת הציבורית התרחש בהשראתו. החידושים העיקריים של נפתלי בנט כשר הממונה על ההשכלה הגבוהה היו ניסיונות להפוך את הצנזורה הפוליטית לעניין רשמי בעזרת "הקוד האתי״ שלו, שמוסמס בסוף, ולהלבין את מכללת האפרטהייד באריאל באמצעות הכתרתה כאוניברסיטה בניגוד לדעתן של האוניברסיטאות – מהלך שנחל הצלחה.
בכל הקשור בתקציבים אקדמיים, לרבות בשכר, האחראים האמיתיים הם אנשי אגף התקציבים באוצר, ואלה אינם נבחרים. לכן המדיניות שלהם עקבית מאוד.
מה אפשר לעשות כדי להיאבק בתהליכים השליליים עליהם הצבעת?
להתאגד, אבל לא רק במובן הכי צר של המילה. עובדים באקדמיה מתאגדים כל הזמן, הן באמצעות ארגונים עצמאיים והן דרך ״כוח לעובדים״. התאגדות עובדים היא דבר קריטי ויהיה נהדר לראות אותה מגיעה גם למגזרים בתוך האקדמיה שאינם מאוגדים כמו, למשל, חלק מעובדי המכללות או עובדי הניקיון ושאר השירותים הניתנים במיקור חוץ.
עם זאת, לדעתי אקדמאים שמתאגדים צריכים לשים דגש חזק יותר בחשיבות הציבורית של מה שהם עושים ולשלב ידיים עם סטודנטים ועם ציבורים אחרים בחברה. למעסיקים ולאוצר נוח לפלג אותנו למיני סיווגים ותתי-סיווגים ואז לריב איתנו על עניינים טכניים, שאפילו לאקדמאים רבים קשה לעקוב אחריהם.
אנחנו צריכים כל הזמן להזכיר לעצמנו, ליריבינו ולציבור בכלל ששאלות כמו שכר וביטחון תעסוקתי הן בעצם שאלות על איזו מין חברה אנחנו רוצים לראות: חברה שבה השכלה רחבה וביקורתית היא זכות יסוד, או חברה שבה השכלה הופכת סחורה ותעסוקה טכנית של העברת מידע.
מהם המאבקים המרכזיים אותם מוביל הארגון אקדמיה לשוויון?
בתחום מאבקי העובדים, אנחנו מנסים לתרום לשיפור של התיאום ושיתוף הפעולה בין ארגוני עובדים קיימים באקדמיה. חוץ מזה, יש לנו מגוון רחב של מיזמים שפועלים במגוון תחומים הקשורים בצדק ובשוויון באקדמיה: למשל צוות שנאבק בהטרדות מיניות; תא באוניברסיטה העברית הפועל לסולידריות עם שכונת עיסאוויה; פרויקט ״דור ראשון באקדמיה״ המספק הכשרה ותמיכה לסטודנטים מרקעים מוחלשים; ומגוון קשרי סולידריות עם עובדים אקדמיים בעולם, למשל בטורקיה.
חשוב לציין כי "אקדמיה לשוויון״ איננה עמותה, אלא ארגון חברים הפועל לגמרי בהתנדבות וממומן מדמי חבר. כל מי שקשור או קשורה בעולם האקדמי, מוזמנים להצטרף אלינו.
אסף טלגם
