פרופ' יאיר אורון ועו"ד איתי מק הגישו בשבוע שעבר עתירת חופש מידע, לגבי החלטת מנכ"ל משרד הביטחון להקפיא את פעילות הייצוא הביטחוני לרואנדה רק שישה ימים לאחר שהחל רצח העם. לפי האו"ם, בשבוע הראשון לרצח העם ברואנדה, נטבחו עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות בני שבט הטוטסי ובני שבט ההוטו כ-20,000 נטבחו רק בבירה קיגלי ובסביבתה הקרובה.

רצח עם ברואנדה (צילום מסך: הטלוויזיה הצרפתית)

החלטת מנכ"ל משרד הביטחון ונימוקיה מעלים שאלות קשות – מדוע נדרשו שישה ימים בהם נטבחו עשרות אלפים מבני הטוטסי וגם בני הוטו? האם ההקפאה כללה רק חוזים חדשים, או גם חוזים ישנים? איך זה מסתדר עם הטענה של ישראל בעבר כי האישור הרשמי האחרון לייצוא ביטחוני ניתן באוקטובר 1993? כיצד נטען כי באפריל 1994 הגיעו ידיעות למשרד הביטחון על מלחמת האזרחים, בעוד שמלחמת האזרחים שהפכה בהמשך לרצח עם, החלה כבר בשנת 1990 (מלכתחילה מדינת ישראל נכנסה לתמונה כדי לסייע לממשלה במאבק נגד המורדים מהטוטסי)? כיצד הדבר מסתדר עם הראיות שהוגשו לבית המשפט בתיק עת"מ 3767-10-14, לייצוא ביטחוני ישראלי לרואנדה עד ליולי 1994?

את המידע על תוכן החלטת המנכ"ל קיבלנו בתחילת חודש יוני, כאחד מן הנימוקים להחלטת פרקליט המדינה, לדחות את הדרישה שלנו לפתיחה בחקירה פלילית נגד הישראלים האחראים לייצוא הביטחוני, בעבירות של סיוע לרצח העם ולפשעים נגד האנושות. הדבר הפתיע אותנו מאוד – רק כחודש וחצי קודם לכן, שופטי בית המשפט העליון קיבלו את עמדת המדינה כי לא ניתן לגלות שום פרט מהייצוא הביטחוני לרואנדה בתקופה הרלוונטית לרצח העם שם, מטעמים של ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה – המשמעות הנה כי משרדי החוץ והביטחון הציגו לשופטים בדלתיים סגורות חוות דעת סודיות שאינן מבוססות.

לדברי עו"ד מק "מרגע שמשרד המשפטים באישור משרד הביטחון, החליט לחשוף את תוכן החלטת מנכ"ל משרד הביטחון, והדבר גם פורסם בתקשורת בישראל באישור הצנזורה הצבאית, ברור כי אין עוד הצדקה להסתרת החלטת מנכ"ל משרד הביטחון והמסמכים הקשורים אליה. לכן ביקשנו לקבל: מסמך או תיעוד אחר להחלטת מנכ"ל משרד הביטחון, מיום 12 באפריל 1994, להקפיא את פעילות הייצוא הביטחוני לרואנדה; פרוטוקול הדיון בו נתקבלה ההחלטה; מסמכים ותיעוד לידיעות שנטען כי הגיעו למנכ"ל משרד הביטחון 'בדבר מלחמת אזרחים שפרצה במדינה'".