דיון סוער בוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי, אתמול (שני), בכנסת בשאלת מהתיקים שנפתחים נגד גברים מכים. במהלך הדיון נקרא לסדר חה"כ יהודה גליק (הליכוד), ואף הוצאה מהאולם נציג מתנועת המשפחה, שטען שישנן תלונות שווא רבות ושהיושבים לא מודעים לצד השני של הדילמה בוויכוח הזה.
יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת) גילתה כי "ישנה עלייה במספר התלונות בתיקי האלימות, וישנה ירידה באחוז תיקי האישום. אם המגמה הזאת תמשיך הנשים ירימו ידיים, כשנשים מגישות את התלונה אז חשות שהן מסתכנות יותר, ביפו, בין הרשעה להכרעה הספיק לרצוח שתי אחיות, זה אומר דרשני".
"נשים נרצחות רק בגלל שהן נשים, לרוב המקרים מתרחשים בתוך הבתים הסגורים, אבל אין דבר כזה שמישהו לא יודע, השכנים או העובד הסוציאלי, או כל אחד אחר. מי שעובד בתחום העבודה הסוציאלית, יכול לזהות את המקרה במידה וישנה תלונה או קריאה, העין המקצועית יכולה לזהות את הסימנים", הדגישה והוסיפה "עיקר האחריות הינה של המשטרה ולא של הפרקליטות. מהנתונים אודות אחוז התיקים שלא פוענחו נמצא כי 70 אחוז לא פוענחו. בעבר לא היה מקרה רצח של נשים חרדיות, היו מקרים שניסו לטייח כאילו נפלו מהמרפסת או החליקו. כל פעם שיש דיון על אלימות, ישנה תופעה חברתית שמבזה את המקשיבים שמודעים למספר הנרצחות, ובה מגיעים אותם פרובוקאטורים להפריע לדיון".
לדברי נציגת המשרד לביטחון פנים, לי פרל "ה-70 אחוז מורכבים ממלא מקרים, האכיפה לא הצטמצמה, בתיק שנסגר הטיפול ממשיך בו מול הרווחה. חייבים לקחת בחשבון כי הרצון לשמור על התא המשפחתי ומה שמתרחש בתוכו. אנחנו עושים מעל ומעבר בכל תיק ותיק, ישנה עלייה בהגשת כתבי אישום חמורות. אנחנו לא הגוף שסוגר בסופו של דבר את התיקים. הנשים מפחדות כי הן רוצות לשמור על התא המשפחתי שלהן והיא מוותרת".
לילך וגנר, נציגת משרד המשפטים, הוסיפה שהתיקים הלא מפוענחים "הם ספורים ואינם רבים, כשמדובר במקרה רצח, לא לשים את כל המקרים תחת קורת גג אחת. המשפט הפלילי הוא לא תיקון חברתי, ענישה אינה מרתיעה, אין בעיה של ענישה מרבית, אבל אינו הפתרון, זה לא קשור להחמרה, זה קשור לסגירת התיקים הקשורים לקטינים תחת ההגדרה כיום של חוסר עניין לציבור, לכן הפתרון הוא טיפולי".
ח"כ מירב בן ארי (כולנו), חברת הוועדה לקידום מעמד האישה, הדגישה ש"מתחילת השנה נרצחו 17 נשים בידי בן זוגן או קרוב משפחתן, הן נרצחו רק בשל העובדה שהן נשים שנמצאות בזמן הלא נכון ובעיקר במשפחה הלא נכונה. עלינו לגלות אפס סובלנות למקרי אלימות במשפחה כלפי נשים ולטפל בהקדם בנתון המדאיג שמצביע על אחוז כה גבוה של סגירת תיקי אלימות במשפחה".
"במשך 12 שנה סבלתי אלימות כאישה חרדית, שהגעתי למשטרה שלחו אותי למקלט. אני יושבת כאישה וכועסת, אין כאן נציג חרדי, חיפשתי שיגידו לי שיש חכ"ים יכוונו אותי, מצאתי רק רבנים שיגידו לי תסגרו את זה בתוך המשפחה. אני ניצלתי בזכות צעקות וצרחות, הגיע הזמן שתהיה לנו נציגה חרדית, כי אני לא יכולה לפנות לגבר ולספר לו את מה שאני עוברת", אמרה רחל ברוש משדולת הנשים החרדיות.
יצוין שביום שני הקרוב בשעות הבוקר, תקיים הוועדה דיון על "מצבן של הנשים העזתיות בצל המצור על הרצועה". בדיון יוצגו נתונים מתוך דו"ח מיוחד של ארגון גישה, "חלומות בהמתנה", העוסק בהשלכות המצור על חייהן של הנשים הפלסטיניות ברצועת עזה.
