"פגיעות מיניות והתעמרות אינן עניין פרטי המתרחש בין פוגעים ונפגעים. הן תלויות תמיד במרקם של יחסי כוח המגולמים ביחסי המרות המאפיינים את האקדמיה. פגיעה מינית היא דרך יעילה להטיל פחד ולנצל, וזוהי דרך אפקטיבית במיוחד לפגוע בנשים, להדיר אותן ממרכזי כוח, ליצור יחסי כוח ולשמור עליהם". כך אמרה פרופ' אותי בת–אל בפתיחת הדיון שנערך ביום חמישי האחרון באוניברסיטת תל–אביב ביוזמת התארגנות המרצות והמרצים מן השמאל "אקדמיה לשוויון". האירוע נערך לציון יום האישה הבינלאומי ובמרכזו דיון על המאבק בהטרדות המיניות בקמפוסים.

מחאה באוניברסיטת תל–אביב נגד הטרדות מיניות בקמפוס (צילום: תא תל–אביביות)

ריבי גיליס הציגה בפתיחת הדיון תמונת מצב באקדמיה הישראלית ושלוש הדרכים להתמודד עם ההטרדות המיניות: המשפטית, הטיפולית והפוליטית. לדבריה "השיח המשפטי בשימוש הממסדים האוניברסיטאיים הינו מגונן ומתגונן והשיח הטיפולי עוסק ברמת הפרט. רק השיח הפוליטי חושף את יחסי המרות הקיימים".

"פגיעה מינית ואווירה של פגיעה מינית היא תופעה פוליטית שיכולה להתאפשר רק בזכות השתיקה שלנו. לכן, זה עניין של כולנו – אם אנחנו יודעים, ואפילו אם רק 'שמענו' ובחרנו לא לעשות עם המידע הזה דבר – אנחנו הופכות להיות בפועל, בין אם נרצה בכך או לאו, רשת התמיכה של הפוגעים, זו שמאפשרת להם את הפגיעה הבאה. אנחנו לא יכולים להטיל על הנפגעות את האחריות לסיום משטר ההטרדה והפגיעה – עלינו לעשות צעדים מעשיים כדי לטפל בפגיעות מיניות וליצור אוירה בטוחה המאפשרת תלונה וטיפול. סביבה בטוחה היא סביבה שבה מדברים על פגיעות מיניות. הצטרפו אלינו על הפגיעות הללו, ההשלכות שלהן ועל הצעדים שאפשר לנקוט כדי לצמצם אותן".

לדברי גיליס אין נתונים מסומכים על היקף ההטרדות והפגיעות המיניות באקדמיה. אמנם מדי שנה נמסרים נתונים ודו"חות לוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי של הכנסת "אבל הם רחוקים מהמציאות. מוסדות הלימוד החרדים, למשל, מוסרים מדי שנה שכלל לא נרשמו מקרים של הטרדה מינית. האם ה'אפס' הזה מתקבל על הדעת?". עוד היא שאלה: "ומה קורה עם הקרבנות? הן פשוט 'נעלמות' ואינן שורדות את האקדמיה".

יצוין שבמפגש לקחו חלק גם הממונות על הטיפול בהטרדות מיניות במספר אוניברסיטאות. פרופ' נעמי כרמון, המשמשת בתפקיד כ-9 שנים בטכניון החיפאי, קראה לשנות את הגישה "מלמעלה למטה" – ל"למטה למטה", קרי: סטודנטים מלמדים סטודנטים על המאבק בהטרדות מיניות. לדבריה "הטיפול המשפטי לא נותן פתרון לסוגיית הפיכת הקמפוס לקמפוס בטוח ואין בו מקום למתלוננת".

יובל עופר, הפעילה בתא "תל–אביביות" באוניברסיטת תל–אביב, שעמד מאחורי מספר מחאות שנערכו בשנה האחרונה, סיפרה שצוות עבודה שהוקם בתא עוסק כעת בכתיבת תקנון נגד הטרדות מיניות עבור האוניברסיטה. "מתברר שבאוניברסיטת תל–אביב קיים נוהל מצומצם ואנו דורשות תקנון מרחיב", הדגישה.