מאות אלפים הפגינו בסוף השבוע האחרון ברחבי ארה"ב, בעת הכתרתו של הנשיא החדש דונלד טראמפ ובימים לאחר הטקס שנערך ליד הבית הלבן בוושינגטון. בטרם היו המחאות להמוניות, ויש המדווחים שהיו גדולות יותר מגל המחאות שפקד את ארה"ב בקיץ של 2011, נערך ביום רביעי שעבר כנס של התכנית הרב–תחומית במדעי הרוח של אוניברסיטת תל–אביב תחת הכותרת "עידן טראמפ: מה לחשוב עליו?".

כרזה באנגלית וספרדית של סטודנטים מאוניברסיטת טקסס בהפגנה שנערכה אתמול ליד בניין הנהלת הקמפוס שבעיר אוסטין: "מאוחדים נגד הפשיזם" (צילום: טלסור)

ראשון הדוברים היה פרופ' אייל נווה, המתמחה בהיסטוריה של ארה"ב, שדיבר על בחירת טראמפ כ"מבט אל ההיסטוריה כמרשם נגד היסטריה". נווה ציין, כי "בבחירות לנשיאות ארה"ב הפסידה המנצחת וניצח המפסיד", בהצביעו על הפער של יותר מ-3 מיליון קולות לטובת מועמדת המפלגה הדמוקרטית שהפסידה בבחירות, הילרי קלינטון. זו תוצאה משיטת האלקטורים ש"נולדה בגלל חוסר הנחת של האבות המייסדים ממשטר המפלגות".

פרופ' נווה שירטט את תולדות שתי המפלגות הגדולות, הרפובליקאית ("שמתחילת דרכה מכרה את נשמתה להון ולעסקים הגדולים") והדמוקרטית ("בעלת השורשים המושחתים"). הוא הדגיש שהחל בשנות ה-40, שתי המפלגות "גידלו זנבות – שמאלה במפלגה הדמוקרטית וימינה ברפובליקאים. אצל הדמוקרטים היו אלה אנשי רוח ואף פעילים באיגודים המקצועיים שדיברו על שלום עולמי, זכויות המיעוטים וזכויות האישה; אצל הרפובליקאים – אנטישמים, שמרנים ואנטי–קומוניסטים. הסנטור ג'וזף מקארתי, הזכור שלא לטוב – היה מראשי המחנה".

לדברי פרופ' נווה, תפקידם של המנגנונים המשומנים היטב בשתי המפלגות היה, ובמשך עשורים, לדכא את ה"זנבות" על מנת לקדם מועמדים בעלי מסר פוליטי ואידיאולוגי מעומעם. אך מאז המשבר הקפיטליסטי, שהתחיל לפני כעשור, "הזנבות רצו להחליף את הראש. 'מסיבת התה' הימנית החלה לקבוע את הקו של הרפובליקאים, והסנטור ברני סנדרס, הדוגל בסוציאליזם, קיבל לגיטימציה מרבים מחברי המפלגה הדמוקרטיה ואף מחוצה לה". להערכת נווה, בחירתו של טראמפ מסמלת תקופה חדשה בפוליטיקה של ארה"ב.

לחלום האמריקאי ולשברו התייחס ד"ר משה אלחנתי בהרצאתו: "החלום האמריקאי מהאנטר ת'ומפסון לדונאלד טראמפ". על פי אלחתני, לא ניתן להבין את נצחונו של טראמפ רק באמצעות ניתוח מעמדי. "אמנם השכר לא עולה בארה"ב מזה 30 שנה. אבל עבור רבים בקרב העובדים הלבנים האמריקאים, אלה שהצביעו עבור טראמפ, לא מדובר במפלה מעמדית – אלא בסופו של החלום האמריקאי: אותה 'דרך פתוחה', אותו חלום שניתן להגשים באמצעות עבודה קשה לאורך השנים. טראמפ אמר בתמצית לעובדים אלה: 'החלום האמריקאי מת – אבל אני אחזיר אותו'".

במושב השני של הכנס, התייחס ד"ר אפרים דוידי ל"טראמפ ואמריקה הלטינית". לדבריו, בחירתו של טראמפ אירעה על רקע עשור למשבר הקפיטליסטי שהתפרץ בכל כוחו דווקא בארה"ב בקיץ של 2007. ד"ר דוידי סבור שבעקבות המשבר, הנשיא הנבחר הציב את סין כאויבה העיקרי של ארה"ב בשטחים הכלכלי, הפוליטי ואף הצבאי. "אבל בעשור האחרון הייתה זו דווקא סין שהפכה לפרטנר המסחרי מספר 1 של אמריקה הלטינית – תוך דחיקת רגליה של ארה"ב. הניסיון לדחוק את סין מאמריקה הלטינית, יחד עם מדיניות פרוטקציוניסטית וסדר יום אולטרה ניאו–ליברלי, יציבו את האליטות המקומיות בפני אתגרים קשים. בעקבות חילופי הנשיא בארה"ב, לא מן הנמנע שנהיה עדים להתקוממויות עממיות ולטלטלה חברתית ללא תקדים". בהרצאתה "האישה כרעל", הצביעה ד"ר אורלי לובין על הנשים כציבור שישלם מחיר קשה בכהונת טראמפ.

מ"א

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב