"הוועידה האזרחית" השנייה של פודמוס התקיימה ב-11 וב-12 בפברואר במדריד. פודמוס ("אנו יכולים") היא תנועת השמאל הגדולה אשר מקורה במחאה החברתית ההמונית שהתחוללה בספרד ב-2011, בעת שהתרחשה המחאה החברתית בישראל. פודמוס שינתה את סדר היום הפוליטי בספרד ושברה את ה"דו–קוטביות" שהייתה קיימת בין המפלגה השמרנית לסוציאל–דמוקרטים. הוועידה באה לאחר שנה בה התנהל מאבק בין שני המנהיגים של פודמוס, פבלו איגלסייס ואיניגו ארחון, על רקע התמודדותה של פודמוס עם מספר קשיים ומשברים.
מנהיג פודמוס איגלסייס בתום ישיבה בפלרמנט הספרדי, ביום רביעי האחרון, 14 בפברואר (צילום: מונדו אובררו)
פודמוס צמחה כתוצאה ישירה של תנועת המחאה העממית, ה"אינדיגנאדוס", והביאה דור שלם של צעירים להיאבק ולהתמרד נגד המשטר הקפיטליסטי. התנועה יצרה תסיסה חברתית חסרת תקדים וערערה את המערכת הפוליטית בספרד. לאחר מספר שנים של מאבקים עיקשים, פעילי ה"אינדיגנאדוס", בראשות פבלו איגלסיאס, הקימו את מפלגת פודמוס במרס 2014.
מאז הוועידה הראשונה ב-2014, פודמוס התרכזה בהתמודדות במספר מערכות בחירות, במהלכן היא בנתה כוח פוליטי שאיים לראשונה על ההגמוניה של שתי המפלגות הניאו–ליברליות השליטות (מפלגת העם השמרנית ומפלגת הפועלים הסוציאליסטית). אף על פי כן ולמרות המשברים הקשים מנשוא שמדיניות הצנע גזרה על אזרחי ספרד, צמיחתה של פודמוס נעצרה, ובבחירות הכלליות של יוני 2016 הייתה, יחד עם "השמאל המאוחד" של המפלגה הקומוניסטית, לכוח השלישי במדינה. עבור הפעילים הייתה זו אכזבה קשה. הם קיוו להרבה יותר. בנוסף, ריכוז הכוח בפודמוס בידי הנהגת המפלגה ללא שיתוף פעילי השטח, והדגש שזו שמה בניהול מערכות בחירות, הביאו להיחלשות דראסטית במאבקים החברתיים בספרד ובתפקידם של הפעילים הצעירים מה"אינדיגנאדוס" ולניכורם מפודמוס.
גם הניסיון לבסס את הדמוקרטיה הפנימית בפודמוס על הצבעות אלקטרוניות במקום דיונים במסגרת סניפים (או "מעגלים") המקומיים של המפלגה, תרם להחלשת הבסיס הארגוני המיליטנטי שהצמיח את פודמוס.
איגלסיאס וארחון הגיעו לוועידה עם פלטפורמות שונות בנוגע לאופן בו על התנועה להתמודד עם משברים אלה. ארחון צידד בגישה פופוליסטית, המציגה את פודמוס כ"לא שמאל או ימין, אלא קדימה". הוא שם את הדגש בעבודה בתוך המוסדות הנבחרים של המדינה, כדי להראות שפודמוס היא מפלגה "אחראית" שלא תפחיד את בוחרי מעמד הביניים, ובדרך זו תזכה בבחירות הבאות.
לעומתו, איגלסיאס טען שפודמוס חייבת לחזור לפעול בשטח ולהצמיח תנועות מחאה חברתיות, אשר ייאבקו במשטר הקיים בשכונות, במקומות העבודה ובקהילות השונות של ספרד. למרות ניסיונות קודמים לטשטש את השיח המעמדי, איגלסיאס רואה בפודמוס כוח של העובדים ושל המעמדות העממיים וצידד בחיזוק הברית עם "איחוד השמאל". כמו כן הוא הכיר בצורך לחזק את הקאדרים ואת סניפי המפלגה ומעבר למודל של דמוקרטיה יותר מבוזרת והשתתפותית. כשארחון הדגיש אסטרטגיות לניצחון בבחירות וסיסמאות פופוליסטיות, אגלסיאס הדגיש אסטרטגיות לשינוי המציאות העגומה של ספרד באמצעות מאבקים בכל רבדי החברה, וזהות שמאלית וסוציאליסטית ברורה יותר. נוסף לארחון ולאיגלסיאס, התמודדה בוועידה גם פלטפורמה שלישית, "פודמוס עם התנועות", אותה הקימה התנועה הטרוצקיסטית "אנטיקפיטליסטס". זו דרשה להסיט את פודמוס מהקו היורו–קומוניסטי של איגלסיאס ולהופכה בית פוליטי של המאבקים נגד השיטה הקפיטליסטית עצמה.
בוועידה, כל פלטפורמה הציגה מועמדים ל"וועד האזרחים" (הוועד המרכזי) ומסמכים בארבעה נושאים מרכזיים בתנועה: פמיניזם ושוויון, ערכי התנועה, ארגון המפלגה ואסטרטגיה פוליטית. בבחירות שהתקיימו בוועידה, הפלטפורמה של איגלסיאס זכתה ביותר ממחצית מהקולות, 33% ניתנו לארחון ו-13% ל"אנטיקפיטליסטס" (37, 23 ו-2 נבחרו בהתאם לוועד האזרחים, כמחציתם נשים). כמו כן, איגלסיאס נבחר מחדש ברוב עצום כמזכ"ל של פודמוס. בבחירה זו, הפסיד הקו האלקטורלי–רפורמיסטי והפופוליסטי המעומעם של ארחון לקווים היותר סוציאליסטיים, אקטיביסטיים ורדיקאליים בתנועה.
האלפים הרבים של חברי התנועה, שבאו לכנס במדריד תחת דגלי התנועה והרפובליקה (אין לשכוח שספרד היא מלוכה…), הריעו בעד אחדות בין כל הפלגים ושאר תנועות השמאל העקבי, במאבק למען אזרחי ספרד ונגד האליטות הפוליטיות והכלכליות השודדות אותם. הדעה שהעבירו לי רבים מהפעילים איתם שוחחתי במהלך הוועידה הייתה, שספרד היא אחת מנקודות המוקד של המשבר הקפיטליסטי, ודרך המאבק בה יבחרו הצעירים והעובדים הספרדים עשויה לתרום משמעותית לתוצאות המערכה שטרם הוכרעה בין חברה צודקת ודמוקרטיה לבין קפיטליזם.
עמרי עברון
