הארגון משמר זכויות אדם ((Human Rights Watch מסר אתמול (רביעי) כי השימוש החוזר ונשנה שעושים חיילי צה"ל בכוח קטלני נגד פלסטינים שאינם מהווים סכנת חיים מיידית ברצועת עזה, מאז ה-30 במארס האחרון, עלול להיחשב כפשע מלחמה. כוחות ישראליים הרגו ברצועה יותר ממאה מפגינים פלסטינים ופצעו אלפים בירי אש חיה.
איש צוות רפואי פלסטיני שנפגע בהפגנות ברצועת עזה (צילום: ארגון הבריאות העולמי)
לדברי הארגון :על העצרת הכללית של האו"ם לתמוך בהחלטה הקוראת לבחון אמצעים אפשריים כדי להבטיח הגנה לפלסטינים ברצועת עזה. כמו כן, ועדת החקירה שהקים האו"ם לבדיקת כל ההפרות שבוצעו צריכה לזהות את הגורמים הישראליים הרשמיים האחראים למתן הוראות בלתי חוקיות לפתיחה באש. מקרי ההרג ברצועה מדגישים גם את הצורך בכך שבית הדין הפלילי הבינלאומי יפתח בחקירה רשמית של המצב בפלסטין. על מדינות שלישיות להטיל סנקציות ממוקדות על הגורמים הרשמיים הנושאים באחריות להפרות חמורות ומתמשכות של זכויות האדם".
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון "השימוש הישראלי בכוח קטלני בהיעדר סכנת חיים מיידית גבה מחיר דמים כבד". ויטסון הוסיפה כי: "הקהילה הבינלאומית צריכה לקרוע לגזרים את ספר הכללים הישן לפיו ישראל מנהלת חקירות שנועדו בעיקר לטייח את מעשי חייליה וארצות הברית חוסמת צעדים למיצוי הדין בזירה הבינלאומית באמצעות זכות הווטו השמורה לה במועצת הביטחון. תחת זאת, על הקהילה הבינלאומית לגבות מחיר של ממש בגין הזלזול הבוטה המופגן בחייהם של פלסטינים".
תחקירי הארגון ראיינו תשעה אנשים שהיו עדים לירי של כוחות ישראליים על מפגינים בעזה ב-14 במאי, היום בו נרשם מספר הנפגעים הגבוה ביותר עד כה – יותר מ-60 הרוגים. מרואיין נוסף היה עד לירי הקטלני בעיתונאי ב-6 באפריל. שבעה מהמרואיינים לא היו רק עדים לירי באנשים אחרים אלא גם נורו בעצמם. הירי התרחש במקומות בהם נערכו הפגנות בסמוך למערכת הגדרות החוצצת בין רצועת עזה לישראל, ובכלל זה מזרחית לג'באליה, לעיר עזה, לח'אן יונס ולרפיח. דיווחיהם של המרואיינים, כמו–גם צילומים ותיעוד וידיאו מצביעים כולם על דפוס חוזר של ירי אש חיה בידי הכוחות הישראליים על מפגינים שמהם לא נשקפה שום סכנת חיים מיידית. "על ישראל לשלם פיצויים הולמים בכל מקרה בו כוחותיה ירו באנשים באורח בלתי חוקי או הרגו מי מבני משפחתם", נמסר.
ששה מהעדים שראיין משמר זכויות אדם מסרו כי בשעה שהכוחות הישראלים ירו תחמושת חיה בהם או באנשים שהיו קרובים אליהם, ב-14 במאי, הם היו במרחק של 200 עד 300 מטרים משתי הגדרות המקבילות החוצצות ברוב חלקי רצועת עזה בין שוליה המזרחיים של הרצועה לבין ישראל. עם הקורבנות נמנו עיתונאים, עובדי הגנה אזרחית ומתנדבים שניסו לפנות את הפצועים וכן ילד שנמלט מאזור ההגדרות.
שלושת העדים האחרים אמרו שחיילים ירו בהם כשהיו במרחק של 30 עד 40 מטרים מהגדרות. עם השלושה נמנו גם ילד בן 14 ואדם בן 48 שנורו בשתי תקריות נפרדות ומסרו כי לא יידו אבנים או ניסו לפגוע בחיילים הישראלים בכל צורה אחרת. אדם שלישי אמר שהתקרב לגדר ויידה אבנים לעבר כוחות ישראליים, אך נורה מאוחר יותר, בעת שניסה לפנות אדם נוסף שנורה ונפצע. דיווחים אלה עולים בקנה אחד עם דיווחים רבים בכלי התקשורת ועם תיעוד וידיאו בהם נראים פלסטינים נורים בעודם עומדים במקומם, או ברחו מהמקום.
לדברי הארגון "אמות המידה שמציב משפט זכויות האדם הבינלאומי לגבי שימוש בכוח, החלות על מצבי אכיפת חוק כמו ההפגנות ברצועת עזה, מתירות שימוש בירי חי רק כצעד של מוצא אחרון ורק על מנת למנוע סכנה מיידית של מוות או פציעה קשה. גורמים רשמיים בישראל דחו במפורש את כללי זכויות האדם וטענו כי השימוש בירי חי היה נחוץ כדי למנוע מן המפגינים לפרוץ את הגדרות, כיוון שחמאס ארגן את ההפגנות בכדי לאפשר לחמושים לנצל את הפרצות כדי להרוג או לשבות חיילים או אזרחים". ארגון הדגיש "כי לא ניתן להצדיק שימוש בירי חי על ידי קביעה אוטומטית שכל פלסטיני שמנסה לפרוץ את הגדר מהווה סכנת חיים מיידית, ולמעשה, כוחות ישראלים ירו גם בחובשים, בעיתונאים, בילדים ובאנשים אחרים שהיו במרחק של מאות מטרים מן הגדר. נוסף על כך, כיוון שפלסטינים ברצועה זכאים להגנה מכוח אמנות ג'נבה מתוקף היותם אוכלוסייה כבושה, הרג מכוון שלהם נחשב לפשע מלחמה".
לדו"ח המלא (בעברית):
https://www.hrw.org/he/news/2018/06/13/319010
