דו"ח רשמי: לרכישת דירה ממוצעת נדרשות כבר 146 משכורות

משה כחלון, שר האוצר בממשלת נתניהו, דרש וקיבל סמכויות-על בתחום התכנון והבנייה, שלטענתו נדרשות לו כדי לממש את הבטחתו להוזלת מחירי הדיור. אך החודשים חולפים, ומחירי הדיור ממשיכים לעלות.

בשבוע שעבר פרסם משרד הבינוי והשיכון דו"ח בנושא מחירי הדיור ברבעון הראשון של 2015. מדו"ח זה עולה, כי התייקרות הדירות נמשכת, ולרכישת דירה ממוצעת נדרשות כבר 146 משכורות ממוצעות – שיא של כל הזמנים. ב-2008, למשל, נדרשו 108 משכורות לרכישת דירה ממוצעת. בחמשת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית עלו מחירי הדיור ב-3.2 אחוזים.

2015-10-05_174553

מפגינות דורשות אכלוס מיידי של ממתינות לדיור ציבורי, בניית דירות דיור ציבורי, שיפוץ דירות ועצירת פינויים. דיירות דיור ציבורי, ממתינות לדיור, בפעולת מחאה שנערכה בשבוע שעבר במושב עמיקם בדרך לביתו של שר השיכון יואב גלנט (צילום: צוות דיור ציבורי)

 

העלייה במחירי הדירות הייתה גבוהה יותר בשוק של דירות יד שנייה, אותן רוכשים אלה שאין באפשרותם לרכוש דירות חדשות. במקביל, עלו גם מחירי השכירות.

ומה הצפי לעתיד? משרד השיכון קובע באופן ברור באותו דו"ח, כי "הסבירות לירידה משמעותית במחירי הדיור היא נמוכה".

לכאורה, נקטה ממשלת נתניהו-כחלון כמה צעדים שנועדו לבלום את עליית מחירי הדיור, כמו העלאת מס הרכישה על דירות חדשות, שבוצעה ביוני השנה, וכן קביעת תקרה למשכנתא של מחצית מערך הדירה לרוכשי דירה להשקעה (כזאת שהרוכשים אינם מתכוונים לגור בה). תוצאה מיידית של צעדים אלה הייתה דווקא התייקרות של דירות להשכרה. אך מה קרה בשוק הדירות?

רכישת דירות בידי משקיעים מושפעת מהעלאת מס או ממגבלות על נטילת משכנתא רק לטווח קצר. לטווח ארוך יותר, הנהירה של בעלי חסכונות לרכוש דירה נוספת מושפעת קודם כל משער הריבית האפסי על החסכונות בבנקים.

בנק ישראל, בניסיון לדרבן פעילות כלכלית, ובהתחשב במצב בארצות אחרות, שומר כבר מאז מרס על שער ריבית של 0.1%. שער ריבית כה נמוך דחף משקיעים לשוקי המניות ואגרות החוב, אך גם לרכישת דירות, הממומנות גם במשכנתאות.

אך כאן העניין מסתבך. כאשר לא רק עשירים, אלא גם משפחות מהמעמד הבינוני מתפתות ונוטלות הלוואות גדולות לרכישת דירה. כאשר הבנקים נותנים משכנתאות ביד רחבה, החשש הוא שכאשר תחריף ההאטה הכלכלית, שכבר מבחינים בסימניה הראשונים – יתקשו לווים רבים לפרוע את המשכנתא שלהם. במצב כזה עלולה בועת הנדל"ן להתפוצץ, וקורבנותיה העיקריים יהיו הרוכשים החלשים יותר מבחינה כלכלית, שיפסידו את הדירות לאחר שלא יעמוד בפירעון המשכנתא.

בתמרונים של הממשלה בתחום מחירי הדיור טמונה בעיה עיקרית, שעמה הממשלה אינה מתמודדת. כל עוד שוק הדיור נשלט בידי חברות בנייה פרטיות גדולות, המעוניינות בעליית מחירי הדירות שהם מוכרים, וכל עוד הבנקים מעוניינים לשווק משכנתאות והלוואות אחרות לרוכשי דירות, שכן תחומי השקעה יצרניים מוגבלים ביותר במשק שצמיחתו היא בעיקרה פיננסית – מחירי הדיור ימשיכו לעלות.

בתחום הדיור נחוץ שינוי מהותי: מאחר שהקרקעות הן ממשלתיות ברובן, חיוני שגם הבנייה תהיה ממשלתית, בידי חברות ממשלתיות שמטרתן העיקרית לא תהיה השאת רווחים, אלא הספקת דיור במחירים נמוכים, יחסית, לרבות דירות קטנות ובינוניות המתאימות לזוגות צעירים. במקביל, במקום לחסל את הדיור הציבורי – חיוני להרחיבו כדיור ממשלתי או עירוני ארוך טווח.

 

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"