בישראל מועסקים יותר מ-81 אלף מהגרות ומהגרי עבודה בעלי אשרת עבודה על פי חוק. כמחציתם הם עובדות ועובדי סיעוד. 80% ממהגרי העבודה המועסקים בענף הסיעוד הן נשים. דו"ח חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים ושל קו לעובד מתמקד לראשונה בעובדות הסיעוד ממזרח אירופה, כאשר בשנת 2014 היוו העובדות והעובדים ממזרח אירופה כ-20% מכלל מהגרות ומהגרי העבודה בארץ. התנהלותן של המהגרות ממזרח אירופה מגלה תמיכה חברתית מצומצמת באופן משמעותי מזו לה זוכות עובדות סיעוד המגיעות ממזרח אסיה. העובדות ממזרח אירופה מבודדות יותר ולפיכך פגיעות יותר. הדו"ח כלל ראיונות עם 36 עובדות סיעוד, בעיקר ממולדובה, אך גם מאוקראינה, אוזבקיסטן ורומניה שהתקיימו במהלך נובמבר ודצמבר 2016.

הפגנה בתל–אביב של עובדות סיעוד זרות (צילום: קו לעובד)

מהדו"ח עולה כי הן משלמות דמי תיווך גבוהים – על אף שלפי החוק חברות כוח אדם בחו”ל ובארץ אינן מורשות לגבות דמי תיווך. כל המרואיינות ללא יוצא מהכלל נאלצו לשלם כדמי תיווך לצורך הסדרת עבודתן בישראל. רק 13 מהמרואיינות לדו”ח זה הסכימו לחשוף את גובה הסכום ששילמו: הסכומים נעים בין 4,500 דולר ששילמו ועד 9,000 דולר ששילמו עובדות שנכנסו בשנים האחרונות. סכום דמי התיווך ששילמה כל עובדת בממוצע עמד על 7,350 דולר. רוב הסכום שולם במדינות המוצא ומקצתו לחברות כוח האדם בישראל. החוב העצום במדינת המוצא שיוצר הכורח לתשלום דמי תיווך כה גבוהים מעיב על שנות העבודה הראשונות של עובדות הסיעוד בישראל ומאלץ אותן להסכים עם תנאי עבודה ומחייה ירודים וקשים, שכר זעום ואף התעמרות במקרים הקיצוניים.

למעט עובדת אחת, כל העובדות העידו שנאלצו לספוג לפחות פעם אחת פגיעות מילוליות מצד מעסיקים. ארבע עובדות העידו גם על אלימות פיזית מצד המטופל, ועובדת אחת העידה על אלימות מינית. כך למשל סיפרה אחת המרואיינות כי המטופל פגע בה בסכין בשעת רוגז; שנייה העידה שהקשישה שטיפלה בה נהגה להכותה ולהטיח בה: "אין לך פה אף אחד, אעשה בך מה שארצה. את אף אחת פה!". עובדת שלישית הוכתה תדיר על ידי המטופלת, שהייתה חולת אלצהיימר, ואילו רביעית הוצאה באלימות מהבית על ידי המטופל באמצע הלילה עם כל חפציה וקיבלה הוראה שלא לשוב עוד.

יש לציין כי בתחום הסיעוד שכיחות התלונות אודות הטרדות ופגיעות מיניות מצד מטופלים סיעודיים או בני משפחותיהם. במקרים רבים בהם המטופל הינו חולה דמנטי אשר אינו מודע למעשיו, מתרחשות פגיעות בעלות אופי מיני ללא כל כוונת זדון. בהיעדר רשת חברתית תומכת, בלא ידיעת השפה ובבידוד בבית המעסיק המטופל בכל שעות היממה, עולה החשש לתקיפות והטרדות אשר העובדות חוששות להתלונן אודותיהן.

כמו כן, רבות מהעובדות מדווחות על תנאי חיים קשים בנוסף לקושי העבודה אותה הן נדרשות לבצע בבית המטופל. עובדות מדווחות על היעדר מזון מספק, אי מתן אפשרות לבחור את המזון שיאכלו, אי מתן אפשרות להפעיל מזגן או דוד מים חמים לפני מקלחת, איסור על שימוש במכונת כביסה. תלונות אלו ורבות אחרות אודות דרישות בלתי סבירות של המעסיקים הסיעודיים מדגישים את חשיבותה המכרעת של מעורבות בני משפחתו של המטופל בבחינת מצבו ומצבה של המטפלת באופן רציף ועקבי.

שעות עבודה מופרזות ללא תשלום שעות נוספות – כל עובדות הסיעוד מועסקות 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע. הן מתגוררות בבתי מעסיקיהן ונדרשות לעבוד בפועל 12 שעות ביממה בממוצע ואילו ב–12 השעות הנותרות הן בכוננות ונדרשות להתייצב במידה והמטופל נזקק לשירותיהן. חלק מהמרואיינות סיפרו כי על מקרים קיצוניים של 22 שעות עבודה רצופות, וברוב המקרים העידו כי נדרשו לעבוד ברוב הימים מעט יותר מ-12 שעות ביממה. למרות זאת, הן אינן זוכות לתשלום עבור שעות נוספות. שכר העובדות שרואיינו עמד על בין 2,700 שקל ל–4,870 שקל לחודש, בעוד שכר המינימום עמד על 4,825 שקל לחודש. עם זאת, היות ומעסיקים זכאים לנכות סכומים מסוימים עבור הוצאות על מחייתה של העובדת, שכר המינימום לאחר הניכוי המקסימאלי עשוי להסתכם גם ב-3,950 שקל. בנוסף, על אף שמאז 2008 החוק מחייב תשלום פנסיה גם לעובדות סיעוד זרות, מטופלים רבים אינם יודעים זאת וישנן גם חברות כוח אדם שמנחות את המטופלים להימנע מתשלום ההפרשות הפנסיוניות לפיצויים.

מתוך העובדות שנשאלו, 12 העידו כי הן מנצלות את יום המנוחה השבועי שלהן ואילו שליש סיפרו כי הן מועסקות שבעה ימים בשבוע ברציפות. שלוש מהן מעדיפות את הסדר זה, על מנת לזכות בתשלום נוסף. גם אותן העובדות שזוכות ליום מנוחה שבועי מתארות מקרים בהם המעסיק סירב לשחררן מעבודתן מסיבה זו או אחרת. אחת העובדות ציינה שמעסיקתה כעסה עליה כשביקשה לצאת לשירותים.

ועוד: עובדות רבות מספרות שהן נדרשות לבצע מטלות רבות שאינן קשורות כלל לעבודתן כמטפלות סיעודיות, מטלות כגון בישול וניקיון לכל בני הבית, טיפול בבעלי חיים וגינות רחבות ידיים ולעיתים גם ביצוע עבודות ניקיון וגינון לקרובי המטופל שאינם מתגוררים בביתו. העסקה זאת אסורה על פי חוק גם אם העובדת מקבלת תשלום הוגן עבור עבודתה. במקרים בהם היא מועסקת באופן זה ללא תשלום נוסף, מתחזק החשש שמדובר בהעסקה בתנאי עבדות.