על פי דו"ח מרכז אדוה חדש העוסק באי שוויון במימון הממשלתי של רשויות מקומיות: המימון הממשלתי הגבוה ביותר הולך להתנחלויות הלא–חרדיות. כאמור, הדו"ח עוסק בהשתתפות הממשלתית במימון תקציביהן של רשויות המקומיות, עבור השנים 2016-1997. מחברי הדו"ח הם ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור–אטיאס.
מהדו"ח עולה כי ההתנחלויות הלא–חרדיות ממשיכות להוביל את הטבלאות: ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר – 7,997 שקל, ההשתתפות הממשלתית המיועדת (לחינוך ולרווחה, בעיקר) הגבוהה ביותר – 3,248 שקל לנפש, ומענק האיזון הגבוה ביותר – 1,025 שקל לנפש. לדברי ד"ר סבירסקי: "הנתונים מראים כי סדר היום הממשלתי מוטה לטובת היישובים הישראליים מעבר לקו–הירוק. התנחלויות זכו ועדיין זוכות בהעדפה בולטת בתחומים שונים ובראשם ההשתתפות הממשלתית בתקציבים מוניציפליים. תיעדוף זה מאפשר להתנחלויות, למשל, להפנות משאבים גדולים יותר לצרכי פיתוח מאלה של קבוצות יישובים אחרות ובראשן עיירות הפיתוח והיישובים הערביים".
המסמך משווה בין 4 קבוצות של יישובים: יישובי "פורום ה-15" (העיריות העשירות שלא זוכות למימון ממלכתי); עיירות הפיתוח; היישובים הערביים; וההתנחלויות. הדו"ח מבחין בנוסף בין ההתנחלויות החרדיות (בית"ר עילית, מודיעין עילית ועמנואל) ואלה הלא חרדיות. על פי הדו"ח במהלך שני העשורים הנדונים גדלה אוכלוסיית ישראל. הגידול המשמעותי ביותר נרשם בהתנחלויות –גידול של 150%; אלא שרוב הגידול נרשם בשלוש ההתנחלויות החרדיות, שאוכלוסייתן התרחבה בשיעור של 474%, בעוד שאוכלוסיית ההתנחלויות הלא–חרדיות גדלה בשיעור של 107%. ביישובים הערביים נרשם שיעור גידול של 66%, ואילו בעיירות הפיתוח וביישובי "פורום ה-15" גדלה האוכלוסייה בשיעור דומה ונמוך יותר: 34% ו-30%, בהתאמה.
בתקופת המשבר הכלכלי של האינתיפאדה השנייה ערכה הממשלה קיצוצים תקציביים כבדים, שפגעו בין היתר במענקי האיזון. ב-1997, תקציב מענקי האיזון עמד על 5.29 מיליארד שקל, וב-2001, ערב האינתיפאדה, הוא גדל עד לכדי 5.67 מיליארד שקל. בעקבות הקיצוצים קטן התקציב ובשנת 2014 הוא עמד על 3.82 מיליארד שקל. לאחר מכן נרשם גידול ובשנת 2016 עמד התקציב על 4.89 מיליארד שקל – ב-14% פחות מן השיא שנקבע ב-2001. לפי נתונים של משרד האוצר, ב-2019 צפוי תקציב זה לשוב לרמתו בשנת 2001 – 5.5 מיליארד שקל. גם בתחום זה יש הבדלים משמעותיים בין קבוצות הרשויות המקומיות, כאשר היתרון הברור הוא של ההתנחלויות הלא חרדיות: ב-1997 היו מענקי האיזון שניתנו להתנחלויות החרדיות, בחישוב לנפש, דומה לזה של אלה הלא חרדיות, אך שני עשורים מאוחר יותר היו המענקים שניתנו להתנחלויות הלא חרדיות גדול ב-46% מזה של מקבילותיהן החרדיות.
באשר לפערי המימון בין עיירות הפיתוח להתנחלויות הלא–חרדיות מצביע ד"ר סבירסקי, ממחברי על האפשרות שהדבר מבטא את השינוי בייצוג הפוליטי של שתי הקבוצות: ייצוגן של ההתנחלויות עלה מח"כ אחד בכנסת התשיעית (1981-1977) ל-12 ח"כים בכנסת ה-19 (2015-2013); זאת, בשעה שייצוגן של עיירות הפיתוח, שעמד בכנסות ה-13 וה-14 על 12 ח"כים, ירד בכנסת ה-19 ל-4 ח"כים בלבד.
ניתן לעיין בדו"ח המלא באתר מרכז אדוה: www.adva.org
