משבר הקורונה מחמיר במקומות רבים ברחבי העולם. חמור מכל מכה המשבר בעניי העולם. בינתיים מתחזק 'הקפיטליזם של האסון' – ספסרים וחברות בינ"ל המבקשים לעשות רווח מהמגפה. מאחוריהם נצבים כוחות הימין הקיצוני המנצלים את המשבר לקידום סדר ריאקציוני וקסנופובי. בצומת דרכים גורלית זו חסר האינטרנציונליזם: המגפה חשפה את חסרונות ה'היפר–גלובליזציה' הקטלניים: את כישלון הייצור הבלתי–מתוכנן, ואת התכווצות יכולות המדינה והמגזר הציבורי, שצומצמו במשך 50 שנות הפרטה, וכך הרסו את יכולת התגובה של מערכת הבריאות. הבשורה של חזרת 'מדינת הלאום' לא תחסל את המגפה או תמנע את חיזוק הימין הקיצוני. לרוב המדינות חסר לא רק ציוד רפואי, אלא בעיקר הממון לקנותו. לרוב האנושות, אינטרנציונליזם אינו זכות–יתר אלא כורח בסיסי. האשליה המסוכנת ביותר היא האשליה של הלאומיות: לפיה אפשר למנוע משבר כלכלי באמצעות תגובות עצמאיות ולא מתואמות של מדינות. רק חזית מאוחדת ובינלאומית תוכל להתמודד עם חומרת המשבר, להחזיר לנו את מוסדותינו ולהביס את הלאומנות הסמכותנית". דברים אלה אמר בשבוע שעבר (11.5) דייוויד אדלר, המתאם הכללי של "האינטרנציונל הפרוגרסיבי" החדש.
"פועלי העולם התאחדו!", גרפיטי מאת בנקסי, 2009
על הקמתו של הארגון הכריזה קבוצה של פעילי שמאל, מנהיגים פוליטיים ואינטלקטואלים מרחבי העולם, בהם: הפילוסוף והבלשן נועם חומסקי, המנהיג הסוציאל–דמוקרטי האמריקאי ברני סנדרס, הכלכלן ושר האוצר היווני לשעבר יאניס וורופאקיס, ההוגה והעיתונאית הקנדית נעמי קליין והסופרת ההודית ארונדהטי רוי. בחודש ספטמבר תתקיים ועידת הייסוד של האינטרנציונל בבירת איסלנד ריקיאוויק, בהזמנת ראש ממשלת איסלנד ותנועת השמאל הירוק. האינטרנציונל הפרוגרסיבי מגדיר עצמו כמוסד תיאום של הכוחות הפרוגרסיביים בעולם.
האינטרנציונל מגדיר פרוגרסיביות כחתירה ליעדים הבאים: דמוקרטיה, כלומר מצב בו שמור לעמים הכוח לעצב את מוסדותיהם וחברותיהם; דה–קולוניזציה, כאשר אומות מגדירות בעצמן את גורלן המשותף וחופשיות מדיכוי; צדק, כלומר תיקון ותיקון אי–שוויון בחברותינו ובמורשות ההיסטוריות שלנו; שוויון, המשרת את האינטרסים של הרבים ולא של המעטים; שחרור, שבו כל הזהויות זוכות בשוויון זכויות, בהכרה ובפועל; סולידריות, כשמאבק האחר הוא המאבק של כולם; קיימות, המכבדת את אפשרויות כדור–הארץ ומגנה על קהילות הנמצאות בחזית המאבק; אקולוגיה, המביאה את האנושות להרמוניה עם בית–הגידול שלה; שלום, שבו מוחלפת אלימות המלחמה בדיפלומטיה של העמים; פוסט–קפיטליזם, המתגמל את כל תצורות העבודה אך מבטל את פולחן העבודה; שגשוג, המשקיע בעתיד זוהר של שפע משותף; ופלורליזם, שבו שוני נתפס ככוח.
האינטרנציונל הפרוגרסיבי מבוסס על חברות. כל הפרטים והארגונים השותפים לחזון הקדמה הפרוגרסיבי מוזמנים להצטרף כחברים ולהשתתף בבניית האינטרנציונל. את הארגון מדריכה מועצת יועצים המתכנסת כל שנה לקביעת היעדים האסטרטגיים של היוזמה. האינטרנציונל ממנה קבינט המחויב חוקית לפיתוח, לתכנון ולאיוש של ההחלטות. הקבינט מורכב משלושה חברי המועצה, חבר צוות תיאום ונציג המזכירות. את האינטרנציונל מתאמת מזכירות הכוללת מתורגמנים, מפתחי אינטרנט, גרפיקאים, מנתחי מדיניות ומארגני קהילות. המזכירות אחראית לפעילות השוטפת של האינטרנציונל.
איך קשור האינטרנציונל המתקדם לניסיונות ארגון בינלאומיים קודמים? האינטרנציונל הוא פלורליסטי, ואינו מוגבל לסוג מסוים של ארגון או לאופן אחד של מאבק, אלא נועד ללכד את כל הכוחות הפרוגרסיביים – מאיגודים מקצועיים וארגוני שוכרים ודיירים לתנועות שחרור ופרסומים מחתרתיים. האינטרנציונל מושתת על ההנחה שרשתות חברתיות אינן מספיקות. כשם שהאינטרנציונלים קידמו בעבר תביעות לשבוע עבודה מקוצר ושימת סוף לעבודת ילדים, האינטרנציונל הפרוגרסיבי ייפתח מדיניות פרגמטית לשינוי חברתי ופוליטי. נוסף לפעילות שוטפת ולפטיציות, בכוונת האינטרנציונל לפתח ארגון קבע שבכוחו ללכד כוחות פרוגרסיביים ולתמוך בהם כדי לבנות עוצמה בכל מקום.
דייוויד אדלר, המתאם הכללי של האינטרנציונל הפרוגרסיבי, אמר במעמד ההכרזה: "מעולם לא הייתה סולידריות בינלאומית נחוצה יותר וחסרה יותר. רק חזית בינלאומית משותפת יכולה להתמודד עם המשבר, לכבוש את המוסדות הפוליטיים ולהביס את הלאומנות האוטוריטרית הגואה". מעת השקתו ועד לכנס בריקיאוויק, ייעזר האינטרנציונל במועצה זמנית של למעלה מ-40 יועצים ובה: ראש ממשלת איסלנד קטרין יקובסדוטיר, נועם חומסקי, יאניס ווארופאקיס ונעמי קליין. עם המייסדים מדרום אמריקה נמנים מנהיגים פוליטיים בולטים כמו נשיא אקוודור לשעבר רפאל קוראה, המועמד לנשיאות ברזיל לשעבר פרננדו הדאד, שר החוץ הברזילאי לשעבר סלסו אמורים וסגן הנשיא הבוליביאני שהודח לאחרונה בהפיכה צבאית, אלווארו גרסיה לינרה.
הפעילות של היוזמה החדשה כוללת שלושה תחומים: ראשית, התנועה תבנה רשת גלובלית של מארגנים כדי להכשיר פעילים ולספק תמיכה חומרית להתארגנויות מקומיות; שנית, התנועה תגבש תוכנית שתחבר פעילים, הוגים ואנשי מקצוע כדי לפתח מתווה מדיניות לסדר עולמי פרוגרסיבי; שלישית, התנועה תקדם שיתוף תקשורתי בין תנועות בשטח בחלקים שונים של העולם. בכנס היסוד בריקיאוויק, שייערך בספטמבר, ינותחו האתגרים של המאה ה-21 ויידונו הצעות מהארגונים ומהחברים באינטרנציונל לגבי כיווני פעולה אסטרטגיים. השאיפות של יוזמה זו הן ללא ספק נעלות, אבל כוחו של האינטרנציונל הפרוגרסיבי יהיה ככוח החברים בו.
אבישי ארליך
