בעקבות שיר הפסח נאמר: "עובדים היינו, היינו. עתה מובטלים, מובטלים". יותר ממיליון מחוסרי עבודה בישראל, בהם 70% מעובדי אילת וכ-47% מעובדי נצרת; ועבורם אין שום פתרון באופק. ממשלת המעבר הימנית מוסיפה להפריח באוויר סכומים, הבטחות והפחדות – אך מיליוני ישראלים עובדים, מובטלים, גמלאים ועצמאים עומדים מול שוקת שבורה (ר' מאמר בעמ' 3 בגיליון "זו הדרך" הקרוב). גם מאות אלפי סטודנטים יתקשו להתמודד עם המציאות החברתית הקשה – כ-80% מהם שכירים, ורבים נותרו ללא פרנסה.
לממשלת הימין הסיפוחיסטי והניאו–ליברלי בראשות הנאשם בנימין נתניהו עומדים להצטרף הגנצים והפרצים, שבקרוב מאוד יחברו למפלגה אחת, ושמה בישראל "מקום עבודה לגנץ ולפרץ – חוסן לנתניהו". אין ודאות מתי החברה הישראלית תצליח להיפטר מנגיף הקורונה, אבל בוודאות אין לטפח כל ציפיות כלפי הבטחותיה של ממשלתו הישנה–חדשה של נתניהו. יחלפו שבוע או חודש והזעם העממי יתפרץ. הדרישה לפיצוי של 100% בגין אובדן הכנסות רק גוברת. גם חד"ש הצטרפה לקריאה זו (ר' ידיעה בעמ' 6 בגיליון "זו הדרך" הקרוב). מה שנחוץ עתה הוא להתכונן למאבק של היום שאחרי.
לצערנו, ההסתדרות עסוקה כעת במתן הלוואות, בקומבינות עם המעסיקים ואף הוציאה את רוב עובדיה לחופשה. גם התאחדות הסטודנטים הארצית אינה מציגה כל מענה לחבריה. יש הסבורים: "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". אך כדי לעבור את זה, חייבים כעת לנצח את פרעה (ר' מאמר בעמ' 11 בגיליון "זו הדרך" הקרוב). אין דרך אחרת: היכן שיש מאבק, יש תקווה. חג שמח.
