כבר עברו למעלה משלושה חדשים מאז משאל העם שהתקיים בבריטניה בשאלת עזיבת האיחוד האירופי (ברקסיט). תרזה מיי החליפה את דייויד קמרון כראשת הממשלה והרכיבה ממשלה חדשה. בינתיים ממשלתה משהה את הפעלת סעיף 50 של חוקת האיחוד האירופי שיפתח בתהליך העזיבה. מיי מתגלה כימנית יותר אפילו מקמרון בנושאים חברתיים. כך, למשל, הציעה להגדיל את הסלקציה במערכת החינוך. התחזיות הקודרות לגבי הכלכלה לא התממשו בינתיים והשווקים מגיבים במתינות לעזיבה הצפויה. הצמיחה הכלכלית אמנם כמעט אפסית ושער הליש"ט ירד בכ-10% לעומת הדולר והיורו, אך האבטלה, הריבית והאינפלציה נמוכות מאד. ישנם סימנים כי משקיעים זרים משהים את החלטתם כיוון שלא יזכו להטבות הנובעות מכניסה לשוק המשותף שאין בו מכסים. רק עכשיו, לאחר המשאל, בודקת הממשלה את אסטרטגית היציאה שלה ברצינות ומעכבת את החלטתה – כנראה עד לשנה הבאה. יש האומרים כי ההנהגה הבריטית תנסה לדחות את הדיונים עד אחרי הבחירות בשנה הבאה בצרפת ובגרמניה. לונדון מחפשת, כנראה, דרך ליציאה "רכה" מהאיחוד שתמזער, ככל שיאפשרו לה, את הנתק מהאיחוד. בראש הדרישות הבריטיות – שליטה בכניסת זרים: בבריטניה חיים כ-1.3 מיליון אזרחי ארצות האיחוד ו-3 מיליון בריטים חיים בארצות האיחוד. לא ברור מה יקרה לשוהים מחוץ למדינתם אחרי הפרישה, ואלה מודאגים. בינתיים התרבו מאד תקריות גזעניות אלימות כלפי מהגרי עבודה, בעיקר פולנים, וגם זה מוסיף דאגה.

ג'רמי קורבין, אמש, לאחר פרסום תוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת הלייבור (צילום: מורנינג סטאר)

המפלגה השמרנית צלחה את הכשלון שהמיטה על עצמה במשאל במהירות וללא מחלוקות ציבוריות גלויות. קמרון התפטר לא רק מראשות הממשלה אלא גם מחברותו בפרלמנט והלך "לעשות לביתו", כלומר לעשות מיליונים בחברות בדירקטוריונים, בכתיבה ובהרצאות ומההון המשפחתי (מוצאו ממשפחה עשירה). דו"ח ועדת חקירה פרלמנטרית שהתפרסם עכשיו האשים אותו בפזיזות בקבלת החלטה להפציץ את לוב ולהפיל את קדאפי, בניגוד להמלצות המודיעין ובלי שיהיו תכניות לגבי המשטר בלוב אחרי קדאפי. קמרון מצטרף איפוא לבלייר (בעיראק) ולהילרי קלינטון (בלוב) באחריות לגבי התוהו ובוהו שיצרו במזרח התיכון. מה שעולה מהביקורת היא קלות דעת ופחז בל–יתואר בהם קיבל קמרון החלטות, גם לגבי לוב וגם לגבי משאל הברקסיט. הוא לא יתן את הדין על מעשיו.

במפלגת הלייבור, לעומת זאת, יצר המשאל משבר מנהיגות חריף. האגף הבלייריסטי הימני של המפלגה שנשען בעיקר על חברי הפרלמנט של הלייבור ניסה, בפעם השנייה השנה, להדיח את ג'רמי קורבין שנבחר למנהיגות המפלגה רק לפני שנה. קורבין חווה התפטרות מסיבית של חברי פרלמנט מממשלת הצללים שלו ונאלץ להלחם כדי להיות מועמד, מתוקף תפקידו, בבחירות שניות להנהגה שנערכו בשבועות האחרונים. קורבין אולי אינו דמות כריזמטית אך בתאוצה עצומה והפך מנוף לשינוי פני המפלגה. מול החברות בסניפים ובאזורי הבחירה עומדים חברי הפרלמנט של הלייבור. חברי הפרלמנט מומלצים אמנם על ידי חברי מחוזות הבחירה שלהם (בבריטניה הבחירות אזוריות) אך הם רואים עצמם כבעלי לגיטימציה עצמאית היות שנבחרו אישית באזורם ע"י מספר מצביעים גדול בהרבה מחברי המפלגה.

מוקד ההתנגדות לקורבין היא קבוצה זו של הלייבור הפרלמנטרי הרואה את עצמה כ'המפלגה'. מול תפיסה זו עומדת התפיסה הרדיקלית יותר, לפיה החברים והאיגודים הם בסיס המפלגה. האקזקוטיבה של המפלגה היא גוף בירוקרטי העומד בין שתי הקבוצות. האקזקוטיבה ניסתה לחסום השתתפות בבחירות של נרשמים חדשים ואף פתחה בצייד מכשפות נגד נרשמים שנחשדו בהשתייכות לזרמים סוציאליסטיים ומרקסיסטיים משמאל ללייבור. יותר מ-10,000 חברים נפסלו, חלקם בטענה הלא הגיונית שבבחירות הקודמות הצביעו בעד מפלגות אחרות (הירוקים). לטענות אלה הייתה אולי משמעות בעבר, כיוון שבבריטניה הייתה משנות ה-60 ועד שנות ה-80 מדיניות טרוצקיסטית של כניסה והשתלטות על סניפי לייבור (אנטריזם). גם הטענה בדבר אנטישמיות בתוך מפלגת הלייבור נשלפה במאבק. כמה חברי פרלמנט יהודים טענו שאוימו והלייבור הקימה ועדה לבדוק טענות נגד גזענות ואנטישמיות. כדי לארגן את התמיכה בקורבין, הוקם ב-2015 הארגון 'מומנטום' שיש לו יותר מחמישים סניפים בכל בריטניה ויזם אירועים למען קורבין שסחפו מאות אלפים. אמש (ראשון) התפרסמו תוצאות הבחירות וקורבין זכה בכמעט 62% מהקולות, יותר מבבחירות הקודמות. כמו כן, בשבת הקרובה מתחילה ועידת המפלגה השנתית בליברפול ומומנטום מקיים את ועידתו בצד ועידת המפלגה.

אשרור מנהיגותו של קורבין הוא רק שלב במאבק בתוך הלייבור. חברי הפרלמנט רוצים שקבינט הצללים ייקבע בבחירות בין חברי הפרלמנט. קורבין ומומנטום דורשים מנדט רחב יותר לחברי אזורי הבחירה, האיגודים והמנהיג. הנצחון בבחירות למנהיגות יגביר את כוחו של קורבין בשלב הבא של קביעת מדיניות הלייבור וקביעת ממשלת הצללים והשורה הקדמית של המנהיגות. יכולתו של קורבין לקבוע את מדיניות המפלגה הייתה בלתי אפשרית נוכח הרוב הבלייריסטי בין חברי הפרלמנט. נראה שהמלחמה הפנימית בלייבור תימשך. האם היא תביא לבסוף לפרישת החלק הבלייריסטי שתומך בניאו–ליברליזם מהמפלגה? בינתיים לא צפויות בחירות כלליות, אך בבריטניה המפלגה השלטת יכולה להכריז בחירות בכל זמן שנוח לה. הלייבור חייב ללכד שורות בקרוב לקראת הצפוי בשנות היציאה מהאיחוד. התקשורת כמעט כולה נגד קורבין וחוזה שלטון שמרני בבריטניה לשנים רבות. האם זו קביעה מבוססת או משאלת לב? תהפוכות היציאה מהאיחוד עוד לפני בריטניה והמאבק על יצירת מפלגת אלטרנטיבה לניאו–ליברליזם עוד בעיצומו.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב