בלילה שבין ראשון לשני, השבוע, הרס הצבא את בתיהם של שניים מהחשודים בחטיפה ובהרג של שלושת תלמידי הישיבה גיל–עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח בסמוך לגוש עציון לפני כחודשיים. ביתו של חשוד שלישי בחטיפה ובהרג נאטם.
הריסת ביתו של זכריא אל–אקרע (24) שהוגדר כ"מבוקש שצה"ל" בכפר קבלאן ליד שכם ושמת בחילופי אש בשבוע שעבר (צילום: אקטיבסטילס)
ב-16 ביולי הגיעו כוחות צבא לבתי משפחותיהם של שני המבוקשים מחברון, מרוואן קוואסמה ועאמר אבו עיישה, החשודים בחטיפה ובהרג של שלושת תלמידי הישיבה, והודיעו על הכוונה להרוס אותם. צו הריסה נוסף הוצא לבית משפחתו של החשוד בסיוע לשניים, חוסאם קוואסמה. בתגובה, הגיש המוקד להגנת הפרט שלוש השגות כנגד הכוונה להרוס את הבתים, ולאחר שההשגות נדחועתר לבג"ץ לגבי כל אחד מהבתים. כל העתירות נדחו על ידי שופטי בג"ץ ב-11.8.14. פסיקתם אינה מפתיעה: במהלך עשרות שנים דחה בג"ץ את רוב רובן של העתירות נגד הריסת בתים לשם ענישה וסירב בעקביות להכיר בכך שאינה חוקית.
ההריסה הותירה 23 בני אדם, בהם 13 קטינים, ללא קורת גג על לא עוול בכפם. בבניין שבו גרה משפחתו של אבו עיישה היו חמש דירות, שבהן גרו בנוסף אליו בסה"כ 15 נפשות, מתוכן 8 קטינים. בבית משפחתו של חוסאם קוואסמה גרו מלבדו 7 נפשות, מתוכן חמישה קטינים. בבניין שבו גר מרוואן קסאמה נאטמה הקומה הראשונה, שבה גרו הוא ואשתו ההרה.
מאז כיבוש השטחים הרס הצבא מאות בתים כאמצעי להענשת בני משפחה של פלסטינים שפגעו בישראלים או שנחשדו בכך. כתוצאה ממדיניות זו אלפי אנשים נותרו חסרי בית, על אף שהם עצמם לא נאשמו בכל עבירה. ב-2005 הפסיק הצבא לנקוט במדיניות זו, לאחר שמערכת הביטחון הגיעה למסקנה שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. הריסת הבתים חודשה לאחרונה, לאחר החטיפה וההרג של תלמידי הישיבה, בטענה כי הצעד מוצדק עקב שינוי קיצוני בנסיבות. בצלם סבור כי טענה זו אינה סבירה והיא רק נועדה לתת גושפנקא חוקית לרצונה של ממשלת ישראל לנקוט בצעדים דרקוניים, כולל צעדים של ענישה קולקטיבית, כדי לתת מענה לאווירה הציבורית הקשה שנוצרה סביב חטיפתם והריגתם של שלושת תלמידי הישיבה.. צעדים כאלה, למרות קיצוניותם, מקבלים כמעט תמיד אור ירוק מבג"ץ. לדברי בצלם "מדיניות הריסת הבתים לשם ענישה היא פסולה מן היסוד, בלי קשר לשאלת יעילותה; היא מענישה אנשים על מעשיהם של אחרים, בניגוד לכל אמת מידה מוסרית".
