בית הדין לעבודה נענה לתביעת משרד החינוך והוציא ביום רביעי האחרון צו מניעה נגד עיצומי ארגון המורים. בעקבות הצו נפסקה גם שביתת תלמידים שהכריזה מועצת התלמידים והנוער הארצית – גוף הפועל תחת משרד החינוך ומתיימר לייצג את הנוער הישראלי – במחאה על שביתת בוחני הנהיגה ועיצומי המורים. המועצה טענה כי שביתת התלמידים אינה נגד הטסטרים כי אם "רק" נגד שביתתם הפוגעת בנוער, אך מדבריהם השתקף בבירור כי הם פועלים נגד עובדים שובתים. המועצה גם תקפה באופן גלוי את יו"ר ארגון המורים ואת עצם קיום מאבקם. הנוער הישראלי משמש אפוא כלי משחק בידי הממשלה אל מול העובדים.
אז על מה בעצם כל הסיפור?
ישראל כץ, שר התחבורה, הודיע בתחילת מארס על פרסום מכרז להפרטת מבחני הנהיגה המעשיים, וההסתדרות הודיעה בתגובה על השבתת המבחנים. קדמה למהלך ההפרטה הנוכחי מדיניות עקבית של כץ זה מזה מספר שנים לייבוש השירות ציבורי הזה: אי קליטה של בוחנים חדשים (כך שיש כ-130 בוחני נהיגה על כ-100,000 [!] תלמידי נהיגה) המדרדר את השירות ומאריכה את התורים למבחנים (כ-3 חודשים). שביתת הבוחנים נמשכת כבר 3 חודשים, אך משרד התחבורה מסרב לשבת למשא ומתן עם העובדים למרות נכונות מצד הוועד וההסתדרות.
עיצומי המורים הוכרזו במחאה על הטלת אחריות פלילית במקרה של פגיעות בתלמידים בטיולי בית–ספר על המורים המלווים את הטיול. משרד החינוך, מצדו, אינו מספק אפילו ביטוח אחריות משפטי למורים – ואכן היו מקרים בהם מורים נתבעו. למרות שאין מערער על אחריות המורים לתלמידיהם, קשה לראות כיצד אי–יכולתם בפועל של מורים לשלוט בקבוצה גדולה של בני–נוער (שמה לעשות – עושים שטויות) עולה כדי אחריות פלילית או תביעת נזיקין אזרחית המסוגלת לגזול ממורה את רכושו. מאבק ארגון המורים בנושא זה כלל מספר שביתות, ולאחרונה קיים הארגון עיצומים שכללו אי–הוצאת טיולים. גם משרד החינוך סירב לשבת למשא ומתן בנושא. בתגובה לשני מאבקי עובדים מוצדקים אלו, החליטה מועצת התלמידים והנוער הארצית לפתוח במחאה, לא בתמיכה בעובדים רחמנא ליצלן, אלא נגדם. מחאת התלמידים כללה השבתת לימודים במשך יומיים והשבתות מקומיות לסירוגין. אמנם בעניין הטסטרים טענה המועצה כי השביתה נועדה להפעיל לחץ להגעה לפתרון וכי היא "קוראת לצדדים לקיים דיון", אך בפועל האש הופנתה בעיקר נגד זכותם של הבוחנים לשבות ונגד מאבקם בהפרטה. חשוב לציין, כי במצב כוחות א–סימטרי, ניטרליות היא תמיכה בפועל בצד החזק, דהיינו: במשרד התחבורה ובמדיניותו הניאו–ליברלית.
בעניין מאבק המורים העמדה גלויה ומובהקת: המועצה מפנה את כל האש שלה כלפי רן ארז, יו"ר ארגון המורים, פעמים רבות גם באופן אישי, בניסיון להסית גם מורים מאוגדים נגדו.
מהי "מועצת התלמידים והנוער הארצית" ולמה אינה מייצגת אמתית של הנוער והאינטרסים שלו?
מועצת התלמידים והנוער הארצית הפועלת בחסות משרד החינוך נבחרת באופן כלל ארצי בתיכונים ובתנועות נוער. אולם בפועל, במקומות רבים כלל לא מתקיימות בחירות למועצה, ובתלמידים בוחרים המורים העשייה במועצות התלמידים המקומיות, אשר בוחרות בזו הארצית, מתרכזת בעיקר בפעילויות הוויי וכיף, ובפועל קיים נתק בין מזכירות המועצה הארצית לסניפים המקומיים (אלה גם לא מילאו תפקיד בהנהגת השביתה).
המועצה ממלאת למעשה תפקיד של בלימת התארגנות אותנטית של הנוער וניתוב בני נוער מודעים לעשייה חסרת משמעות אמתית בתוך המערכת. בעניין זה, חשוב גם לציין שמודל המועצה גזעני, שכן לנוער הערבי נקבע "מחוז" נפרד במועצה, וכן את הפעולה של המועצה למחיקת הזהות הלאומית של הנוער הפלסטיני ונגד התנועות הפוליטיות הפועלות בו.
הניסיון לימד, כי אין מוטעה מן האמירה כי השביתה הייתה "מחאת תיכוניסטים" או "שביתת תיכוניסטים". בפועל, רובם המוחץ של השובתים אינם יודעים אפילו על מה שובתים, ומשתפים פעולה מתוך שמחה על חופשה מן הלימודים. השביתה של מועצת התלמידים הייתה נגד האינטרסים של הנוער כחלק ממעמד העובדים העתידי (ובחלקו – הנוכחי). בשביתה הנוכחית, ובפעולות רבות נוספות של המועצה, היא מתפקדת ככלי שרת בידי הממשלה ומשרד החינוך כדי להסית את הנוער ברוח הניאו–ליברליזם ולהשתמש בו נגד העובדים.
התנגדות בקרב הנוער ופעולה בהמשך
כאמור, השביתה לא זכתה בקונצנזוס בקרב הנוער, בעיקר בקרב הנוער הפעיל פוליטית. הייתה התרעמות מולה מצד יחידים. שתיים התנגדו לה ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, "המחנות העולים", אשר עשו פעולות מעוררות הערכה בעד העובדים השובתים ונוער מרצ. אך התנגדות זו לא הייתה מספקת. עלינו להמשיך ולפעול בקרב הנוער והתלמידים כדי לחשוף את פרצופה האמיתי של המועצה, הפועלת נגד האינטרסים שלנו, ולהתכונן רעיונית וארגונית לפעולות משמעותיות יותר בנושא זה בעתיד.
