בעקבות רצח האזרח בידי שוטרים במיניאפוליס: ארה"ב שוב בוערת

ארצות-הברית בערה כאחד-עשרה שבועות בלבד לאחר שארגון הבריאות העולמי הכריז על הקורונה כמגיפה. התבערה, תולדה של התמוטטות הכלכלה הקפיטליסטית – יותר מ-100,000 מתים במגפה, 40 מיליון מובטלים, "מפולת של פינוי" של שוכרים שאינם מסוגלים לעמוד בתשלום שכר הדירה, ומערכת פוליטית לא מתפקדת – רק חיכתה לניצוץ שיצית אותה. ניצוץ זה הצית רצח אדם שחור לא-חמוש בן 46 בשם ג'ורג' פלויד על-ידי שוטר ממיניאפוליס. הסרטון, בו נראה פלויד מתחנן לרחמים כאשר קצין המשטרה דרק שובין דורך על צווארו במשך קרוב לתשע דקות, הפך מיד ויראלי והצית את המרי האזרחי החריף ביותר בחצי מאה. לבד במיניאפוליס, פרצו מחאות גם בערים רבות אחרות. ההפגנות ההמוניות מול הבית הלבן גרמו לדונלד טראמפ לחפש מקלט בבונקר תת-קרקעי.

מפגינים במיניאפוליס ביום שלישי האחרון (צילום מסך: סי.אן.אן)

 

כשנשיא צריך לברוח מהמון זועם, נחצה סוג של רוביקון. עם זאת, להפגנות בארצות הברית יש איכות פולחנית מסוימת. הזעם מתפרץ בתגובה לזוועה גזענית חדשה, השריפות בוערות למשך כמה ימים ואז כבות, הרעב לשינוי מתפוגג והחיים חוזרים לקדמותם. אם הפעם יתנהלו הדברים אחרת, זה יקרה בגלל ההתמוטטות הכלכלית הרחבה, התהום המעמדית שנפערה והאווירה הפוליטית הנפיצה לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר.

הדברים שונים גם בגלל התגובה הממסדית: זועמת ומיליטנטית בימין ורפה מהרגיל במרכז הליברלי. טראמפ היה בלתי מרוסן, איים לשחרר את "הכלבים האכזריים ביותר ואת כלי הנשק המפחידים ביותר" ולהכריז על "אנטיפה" כעל ארגון טרור. "ביזה תביא לירי", איים טראמפ בטוויטר.

בצד הליברלי, "אובמה-אין דרמה" היה שליו ונינוח כהרגלו, והצהיר שלמרות שההפגנות "ראויות לכבוד ולתמיכתנו", על המפגינים להימנע מאלימות ולהתרכז בפעולה למען שינוי מקומי ברמת העיר והמדינה. זאת, לטענתו, משום שראשי ערים ומנהלי מחוזות הם הממנים את מרבית מפקדי המשטרה ופרקליטי המחוז הם המחליטים, בסופו של דבר, אם לחקור ולהאשים את המעורבים בהתנהגות משטרתית בלתי הולמת. ג'ו ביידן, המועמד הדמוקרטי בבחירות לנשיאות, פרסם סרטון נרגש קצר שבו קרא לאמריקאים "להתייצב כאומה עם הקהילה השחורה, עם כל קהילות המיעוטים, ולהיפגש כאמריקה אחת".

הצהרות אובמה וביידן מביעות חולשה. אובמה התחמק מהשאלות הקשות: מדוע על הצעירים לשמוע לו, כאשר לא הצליח להפחית את הגזענות בשמונה שנות נשיאותו? האם הדגש על רפורמה מקומית אינו הודאה בשתיקה כי הפוליטיקה הלאומית חסרת תקנה? אשר לביידן: הקריאה להתאחד עשויה להעלות דמעה בעיני ליברלים, אך השוו את המילים המכובסות שלו השבוע עם הנאום התוקפני שנשא בנובמבר 1993 במהלך דיון בהצעת חוק נגד פשע שהוביל בקונגרס. אז אמר: "עלינו לעשות סדר ברחובות. לא משנה אם האדם תוקף את בתי, אשתי, אמי, הוריך – לא משנה אם חייהם קופחו כצעירים או לא… לא משנה אם הם קורבנות החברה או לא. התוצאה הסופית היא שהם עומדים להכות את אמי בראשה בצינור עופרת, לירות באחותי, להכות את אשתי… לא מעניין אותי מה גרם להם לעשות את זה. יש לסלק אותם מהרחוב".

התוצאה המפלצתית הייתה 365 עמודים של "חוק פיקוח על פשיעה אלימה" (1994), שיצר 60 עבירות עונש מוות חדשות וסיפק תמריצים כספיים למדינות להטיל עונשים ארוכים יותר ולבנות יותר תאי כלא. הצעת חוק הפשע של ביידן גרמה גם לביטול תוכניות חינוך לאסירות, הקמת "מחנות עבור עבריינים צעירים"  והכניסה עונשים דרקוניים לעבריינים חוזרים. ב-1995 אמר בידן: "אני אוהב את הרעיון שהם שומרים עליהם בכלא. אני הבחור שכתב את הצעת החוק המחייבת שופטים פדרליים להחזיק אנשים בכלא מאה אחוז מהזמן שעליו הם נידונים… אני כולי בעד אכיפה קשה יותר." כאשר "חוק הפשיעה" מוצג כעת נגדו מתעקש  ביידן שהחוק אינו קשור לעובדה ששיעור הכליאה בארה"ב הוא פי שישה מזה של צרפת, גרמניה, דנמרק או שבדיה; כי בוגר אחד מ- 40 בארה"ב  נשלט בידי מערכת המשפט הפלילית מכוח שהות בכלא או שחרור על תנאי.

לפני שנה הבטיח ביידן באספת תורמים עשירים, כי "רמת החיים של איש לא תשתנה, שום דבר בסיסי לא ישתנה" אם ייבחר. עכשיו הוא כולו בעד שינוי, ורוצה שמיליארדרים ומובטלים ישלבו ידיים וישירו "קומביה" יחד. גם אובמה מצהיר כי הוא בעד שינוי. אך בפברואר הוא נעץ סכין בגבו של ברני סנדרס – המועמד הדמוקרטי היחיד שהציע שינוי משמעותי, כדי לאפשר לחסידי הסטטוס קוו לכבוש את המועמדות.

בהיעדר מוחלט כמעט של שליטה מרכזית, צמחו כוחות המשטרה בארה"ב בפראות ברמה המקומית. בארצות הברית ישנם 65 כוחות משטרה שונים ברמה הפדרלית, וכמעט 18,000 גופים מתחת לרמה הפדרלית: מחלקות לשיטור בערים הגדולות; שריפים במחוזות; משטרות של שדות תעופה; משטרות במעברי גבול פנימיים; משטרות בתי-חולים; ואפילו שוטרים בגני-החיות. בעידוד תוכניות לנשיאת נשק של הפנטגון, חמושים כולם בארה"ב ברובי-סער אוטומטיים וכל הכוחות אוטונומיים. הם מאומנים בצורה גרועה ואינם סרים למרות נושאי התפקידים המקומיים שאובמה כה אוהב לשבח.

במקום שירות ממשלתי, המשטרה בארה"ב היא לובי, תנועה-פוליטית. כשם שאחזקת רובים בקרב לבנים כפריים נחשבת סמל ההתנגדות ל"עריצות" – כלומר, לפוליטיקאים בעיר הגדולה המחויבים לבוחריהם השחורים ולמיעוטים אחרים – כך נטלו על עצמם השוטרים תפקיד דומה בדיכוי המתקוממים נגד הסדר החברתי. ההשלכות של מהלכים אלה הן רצחניות.

דניאל לאזאר

 

פורסם במקור ב"ווקלי וורקר" ומתפרסם בגיליון השבוע

של "זו הדרך", תרגם: אבישי ארליך