בעקבות המאמר שפורסם ב"זו הדרך" (1.2) תחת הכותרת "דיוקן האוניברסיטה הניאו–ליברלית", כיבד אותנו הארגון 'מוניטור האקדמיה הישראלית' שוב במתקפה מקארתיסטית נגד חופש הביטוי באוניברסיטאות, הפעם כליווי למהלכי שר החינוך נפתלי בנט להנהגת "כללים להתבטאות פוליטית" באמצעות המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג).
פגישת אקדמיה לשוויון בכנס האגודה הסוציולוגית הישראלית שנערך ב-31 בינואר 2017 (צילום: אקדמיה לשוויון)
שוב כוונה המתקפה נגד "קומוניסטים", רחמנא ליצלן, שערכו ערב באוניברסיטת תל אביב לדיון בבעיות האוניברסיטה הניאו–ליברלית של זמננו. הערב אורגן בפועל בידי "אקדמיה לשוויון", גוף המאגד חוקרים ומרצים, בישראל ומחוצה לה, שעניינם הוא ערכי שוויון וחירות באקדמיה הישראלית. (גילוי נאות: גם אני השתתפתי בערב זה כמאזין, כמו גם בפעילויות אחרות של אקדמיה לשוויון.) בערב המדובר עסקו הדוברים במגוון של נושאים, כולל דפוסי ניהול הירארכיים באוניברסיטאות, התפשטות של מדדים כמותיים "אדישי תוכן" (כלשונו של פרופ' עודד גולדרייך) להערכת איכות באקדמיה, קיימות (סביבתית), ועוד.
מרגשים במיוחד היו דבריהם של נציגי ועדי עובדים הנאבקים באוניברסיטה על מעמדם ותנאיהם: נציג ועד עובדי הניקיון, עלי תולת, שתיאר את מגוון הדרכים בהן עבודתם, באמצעות קבלני כוח אדם מתחלפים, פוגעות בזכויותיהם; ויו"ר ארגון הסגל ה"זוטר" נטלי לוי, שגם תנאי העסקתם נותרו פוגעניים, לא רק כלפיהם אלא כלפי האקדמיה הישראלית בכללותה – שהם דור העתיד שלה.
התכנסות זו לא הייתה "כנס אקדמי". אקדמיה לשוויון היא בעיקרו גוף אזרחי העוסק בשאלות אקדמיות. אולם הניסיון המכוער לסתום פיות באקדמיה באמצעות הסתה נגד פעילות לגיטימית, אינטלקטואלית ואזרחית, של גוף מעין זה, צריך לשמש לכולנו אות אזהרה. האקדמיה הישראלית על מוסדותיה פועלת בחברה דמוקרטית לכאורה. בחברה מעין זו, מובטחים חופש אקדמי לאוניברסיטאות ולמכללות, ומטעם האוניברסיטאות והמכללות מובטח חופש אקדמי לחברי ולחברות הסגל שלהם. חירויות אלה מעוגנות גם בחוק המועצה להשכלה גבוהה מ-1958. זכותם של חברי הסגל גם להביע בציבור את השקפותיהם הפוליטיות, להתאגד במפלגות או בגופים ציבוריים אחרים, מכורך אזרחותם.
כמוסדות חופשיים, פתוחות האוניברסיטאות לפעילות אזרחית מן הסוג המתואר – כאמור, דיון אינטלקטואלי בבעיות השעה האקדמיות – גם כאשר פעילות זו כרוכה בביקורת כלפיהן עצמן. כל ניסיון לחסום פעילות כזאת, באמצעות רדיפה אחר "שמאלנים" מטיפוס כזה או אחר, או באמצעות "קודים" מגבילי דיבור, יכרסם באופן חמור ביסודות הדמוקרטיה הישראלית, ולא פחות מכך, יאיים על מעמדן החופשי של האוניברסיטאות ועל יכולתן למלא את תפקידן בחקר האמת והוראתה, בביקורת ציבורית ואינטלקטואלית ובאמירת אמת לכוח. אנשי ונשות האקדמיה הישראלית הם אנשי מקצוע בתחומיהם השונים. ככאלה, הם מבינים יפה מאד את ההבדל בין חובתם האקדמית לחקור ולהורות את מה שנראה להם כאמת, על פי שיקול דעתם המקצועי, גם כאשר, בצוק העתים, יש לדברים השלכות פוליטיות, ובין שימוש לא–מקצועי בכלי ההוראה או המחקר שבידיהם למטרות חוץ–אקדמיות, מפלגתיות או קלריקליות.
תפקידה של האקדמיה בחקר האמת ובהוראתה מעמיד אותה בהתנגשות פוטנציאלית עם מערכות ציבוריות ופוליטיות, שכן מערכות מעין אלה נגועות, לא אחת, באמונות ובהנחות–רקע שאינן עומדות במבחן המחמיר של האמת והביסוס הראייתי. ואכן, כמעט אין תחום שהעיסוק בו אינו עשוי להיות בעל השלכות פוליטיות. בוודאי כך כשמדובר בהיסטוריה, בסוציולוגיה, במשפטים, בספרות, בארכיאולוגיה או במקרא, אך גם בתחומים הנראים רחוקים מעניינים פוליטיים כגון כימיה, ביולוגיה או חקר האקלים. יש, למשל, השלכות פוליטיות לחקר השפעות האמוניה, בבואה במגע עם מי מלח, על מערכות הנשימה של אוכלוסיות עירוניות מסוימות. חובתם האקדמית של הכימאים העוסקים בתחום היא לא רק לחקור ולהורות עניין זה, אלא גם לצאת לציבור ולהתריע בדבר סיכונים האורבים לפתחו. האם נסתום את פיותיהם בטענה שתפקיד המתריע בשער בתחום זה הוא "פוליטי"? בוודאי שהוא פוליטי, ובדיוק בשל כך זקוק הציבור לאוניברסיטאות, למחלקות לכימיה ולפרופסורים ברי סמכא. פעילות אקדמית זו היא ציבורית ופוליטית, מבלי להיות מפלגתית או תעמולתית. זו איננה "הטפה פוליטית" מפניה צריך להגן.
כך הדבר גם בחקר מעמד הנכבה בזהות הלאומית הפלסטינית, או בהוראת החוק הבינלאומי בסוגיית כיבוש שטחים והעברת אוכלוסייה אליהם, או במגוון נושאים אחרים הנחקרים באוניברסיטאות ומהווים נושאים לקורסים ולהרצאות. אישית, אינני נגד קודים אתיים באקדמיה. להיפך, היה לי חלק בהכנתו של קוד אתי–אקדמי באוניברסיטת בן גוריון, וכיום יש לי חלק בהפעלתו. קוד זה עוסק במגוון של נושאים אקדמיים: מי ראוי, או אינו ראוי, למעמד של "מחבר" מאמר מדעי, למשל? מופיעות בו גם ההבחנות שנידונו לעיל בין הפוליטי למפלגתי. במשך השנים העניק הקוד האתי של אוניברסיטת בן גוריון פתחון פה לרבים שנאלצו להתמודד עם תופעות בעייתיות מבחינה אתית, ובכך תועלתו.
אולם קוד אתי–מקצועי אמור לשקף, בצד עקרונות מוסר כלליים, גם את עקרונות היסוד המנחים את המקצוע ואת תפיסת הטוב המקצועי הגלומה בו. במקרה האקדמי, עניין זה כרוך בתפיסת הקשר בין חירויות המחשבה והביטוי המכונות "חופש אקדמי" לבין החתירה הבלתי מתפשרת לאמת וליידע. קוד אתי שהטעם להנהגתו הוא ניסיון בוטה להגבלת חופש הביטוי האוניברסיטאי מטעמים פוליטיים, כפי שהבטיח השר בנט וכפי שמצפה 'מוניטור האקדמיה הישראלית', יהיה חריגה מן המורשת האקדמית, לא ביטוי שלה, והוא מעלה חשש כבד של פגיעה בדמוקרטיה. צודקים בעניין זה ראשי האוניברסיטאות, המתנגדים לאכיפה כלשהי של קוד אתי, או פוליטי, מלמעלה, וצודקים גם הטוענים כי אין בסמכותה של המל"ג לבצע אכיפה כזאת.
יצחק (יאני) נבו
