שמואל חרל"פ, יו"ר יבואנית הרכב כלמוביל, הילל בשבוע שעבר על גבי דפי "דה-מרקר" (20.11) את שירותי ההסעות של חברת "אוּבֶּר", ואף טען כי זו מגשימה את חזונו של קרל מרקס. לא פחות. מדוע? הכלכלה השיתופית מסמלת לטענתו "מעבר מבעלות לשימוש […] מקניין פרטי לשיתופי. כל זאת בלי דיקטטורה של הפרולטריון אלא באופן וולונטרי לגמרי, כמו בקיבוצים. ניגשים למחסן הבגדים של הקיבוץ התחבורתי ובוחרים הסעה לשימוש חוזר".

נניח לכישורי הכתיבה הפולמוסית של חרל"פ. טענתו די רווחת בעיתון שמעניק לו במה. הוא אינו הכותב היחיד ב"דה מרקר" הרואה בקפיטליזם הגלובלי אופק לצמצום הפערים החברתיים וקורא לאפשר לחברת "אובר" לפעול בישראל. פעילות החברה בישראל היא נושא לוויכוח כבר למעלה משנה בין משרד התחבורה, ראש הממשלה וארגון נהגי המוניות. באורח פלא, המלינים על "ועדי העובדים הגדולים", על "חוסר היעילות במשק הישראלי" והמטיפים לליברליזציה של הכלכלה הם התומכים הנלהבים ביותר של החברות "אובר" ו-Airbnb; פעמים רבות תוך שימוש בטיעונים "חברתיים" או המתחזים לכאלה.

הפגנה נגד אובר של נהגי מונית שכירים בלימה, בירת פרו (צילום: פרנסה לטינה)

בדומה לכך, הביטוי "יוקר המחייה" נעשה חלק מהלקסיקון הישראלי מאז המחאה של קיץ 2011. על דרישות רבות שהעלו המפגינים, השיבה הממשלה באמצעות יוזמות ניאו-ליברליות מובהקות. ובכן, כולנו מעוניינים להוריד את יוקר המחייה ואת הסכומים הגבוהים שאנו משלמים עבור השימוש בתחבורה ציבורית, אך השאלה על חשבון מה ומי.

חברת "אובר" בישראל הודיעה בתחילת החודש, שלא בהסכמת משרד התחבורה, כי שירותי ההסעות שלה בכלי רכב פרטיים החלו לפעול, והבטיחה כי אלה יהיו זולים בעשרות אחוזים ממחירי הנסיעות במונית.

נהגי המוניות משלמים עבור רישיון ומספר מונית ועבור ביטוח היקר עשרות מונים מביטוח הרכב הפרטי (שישלמו נהגי "אובר"). בשל התחרות, יצטרך נהג המונית, בין לילה, להתרגל להכנסה חודשית נמוכה באופן משמעותי. על הנהג המתחרה מטעם "אובר" אין מוטלות הוצאות נלוות אלה, והוא אפילו אינו מועסק של החברה. כך יוצרים תחרות בין עובדים, וגורמים לפגיעה באוכלוסיית נהגי המוניות, שלחמה על תנאיה שנים ארוכות.  בית המשפט המחוזי שבתל אביב הוציא אתמול (שני) צו מניעה קבוע האוסר על פעילות חברת "אובר" בישראל, פרט לפעילותה כשירות מוניות רגיל. הדיון התקיים בעקבות תביעה אזרחית שהוגשה מטעם איגוד בעלי המוניות וחברת גט נגד פעילות חברת "אובר" בישראל. לאחר שהשופט איתן אורנשטיין מתח ביקורת על אובר והעלה שאלות רבות לגבי סוגיות הביטוח והתמחור שלדבריו לא משקף החזר הוצאות אלא תשלום ממש,

ואולם, הצרה עם "אובר" ודומותיה איננה רק שחיקת השכר של העובדים (עובדיה שלה ועובדי המתחרות), וגם לא התנהלותה המפוקפקת ביחס לביטחון המידע וביטחון הנוסעים (מנכ"ל החברה הודה השבוע, כי טויחה גניבת פרטיהם של 57 מיליון משתמשים ברחבי העולם).

הבעיה העיקרית עם "אובר", שהיא אינה מחליפה נסיעה במונית וגם לא ברכב פרטי. מחקר חדש של המוסד ללימודי תעבורה (ITS) מגלה, כי כ-60% מנסיעות "אובר" החליפו שגרה של הליכה ברגל, נסיעה באופניים ובתחבורה ציבורית. בניגוד לדעה הרווחת, כאילו "אובר" מצמצמת זיהום אוויר ואחזקת רכב פרטי, שירות "אובר" מוסיף נסיעות שלא היו מתרחשות לולא הוצע. נוסף לכך, השירות פוגע אנושות בתחבורה הציבורית. במקומות רבים בעולם, באים שירותי "אובר" לא רק על חשבון המוניות, אלא גם על חשבון האוטובוסים הציבוריים.

נחזור לטענתו של חרל"פ. הוא סובר כי "מסתמנת פניית פרסה בתרבות הקפיטליסטית. המכונית תחדל להיות מוצר נחשק, ותהפוך כלי הסעה בזמינות גבוהה". אולי. אבל העובדה שחברות ענק יציעו לנו מערך שלם של נהגים מזדמנים – אינה מעידה על קץ הניצול, כי אם על ההיפך הגמור. לדברי ד"ר דותן לשם, כ-15% מהעובדים בארה"ב אינם מועסקים במקומות עבודה אלא ב"חלטורות" מטעם חברות  "הכלכלה השיתופית". בעוד שבתעשיית המלונאות, למשל, יש זכויות סוציאליות גם לחדרניות, ב-Airbnb איש אינו דואג לתנאי העבודה של אנשי התחזוקה והניקיון.

נוסף על כך, חברות אלה פוגעות במרקם החיים העירוני. בתוך חודשיים, פחות או יותר, מניבה דירת Airbnb את הסכום שמניבים דמי שכירות בדירה "רגילה" בשנה שלמה. שכונת המגורים הפכה גם היא עסק כלכלי, ונוצרות "דירות רפאים" היוצאות משוק השכירות ומעלות את שכר הדירה של אחרות. כלכלה שיתופית? תלוי מי משתתף בחגיגה. 800 איש משכירים 5,000 דירות Airbnb בתל-אביב (כ-4.5% מכלל הדירות בעיר), כך חשף ב"הארץ" החודש משה גלעד.

היטיב לתאר זאת ארז רביב ב"דבר ראשון" (18.1): "אם יש לך חדר פנוי בבית, הרי את בעצם 'משקיעת נדל"ן' שיכולה לתרגם אותו לזרם הכנסות מניב. הטכנולוגיה הופכת את המסחור לקל יותר, וסופה בפירוק המונח 'משרה' ו'מקום עבודה' לסט חלקי של פעולות שניתן להעביר למיקור חוץ קצר טווח. מכאן נובע גם הבלבול בהגדרות. מובילי השיטה מעדיפים לקרוא לה 'כלכלת השיתוף' אף ששיטותיהם מבצעות את ההיפך משיתוף – ניכוס ומסחור".

מובן אפוא מדוע אנשי הימין הכלכלי הם תומכים נלהבים של "הכלכלה השיתופית". אלה יתפסו טרמפ על מאבק נהגי המוניות, וישיבו לנהגים: תיאבקו למען ביטול הרגולציה הממלכתית – לא נגד חברה המנסה "לפתוח את השוק לתחרות". המצדדים בכלכלה זו אינם מתעניינים בצעירים המבקשים להילחם ביוקר המחייה, ובטח שלא בנהגי המוניות המתמודדים עם מצוקה בלתי-אפשרית.

ערים רבות נרתמות למאבק נגד רמאי "הכלכלה השיתופית". גם בישראל מתארגנים נהגי המוניות נגד ניסיון הממשלה להתיר לחברת "אובר" לפעול. המאבק אינו צובר תאוצה בקרב הציבור בישראל, גם זה הפוליטי. התקשורת מציגה את נהגי המוניות כקבוצה סחטנית או כ"חמומי מוח" נלעגים. מרבית הציבור נותר אדיש למצוקת הנהגים. תנו לו להתרווח במושב האחורי, תהא זו "אובר" או "קסטל".

יוסף לאור

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב