מנהיג חדש נולד, ישר מהניילונים: איש הימין הקיצוני נפתלי בנט רוצה להיות ראש הממשלה. "נתניהו נכשל" הוא טוען, והצדק עמו. אבל הבעיה שבנט עצמו נכשל בכל תפקידיו הציבוריים, שלא לדבר על הקריירה הפוליטית התזזיתית שלו.
מי שפעם, יחד עם שותפתו איילת שקד, עמד בראש לשכתו של נתניהו, הקים ופירק במהלך השנים את "ישראל שלי", "הישראלים", "הבית היהודי" ו"הימין החדש".
בשנתיים האחרונות עומד בנט בראש מותג נוסף – "ימינה". זאת, לאחר שהמיזם הקודם, "הימין החדש", לא עבר את אחוז החסימה בבחירות באפריל 2019.
אגב, בנובמבר 2019 הודיעו הליכוד ומפלגתו של בנט על כוונתן להתאחד לסיעה משותפת, ובנט אף מונה לשר הביטחון בממשלת המעבר בראשות (כן, כן!) בנימין נתניהו. הרי בנט מלווה ותומך בנתניהו מאז 2005 והיה שר כושל למדי בממשלותיו השונות של ביבי: שר הכלכלה, שר ירושלים והתפוצות, השר לשירותי דת, שר החינוך ושר הביטחון.
עכשיו רוכב בנט על הזעם העממי נגד ממשלתו של נתניהו ומנסה להציג את עצמו כ"מר קורונה" מול מחדליו של נתניהו.
מספרים שבתוקף התפקיד שהטיל על עצמו, הוא מבקר בכל מקום – מבתי חולים ועד בסיסי הצבא, ומציג את מרכולתו לכל. תיקון: הוא מבקר כמעט בכל מקום, כי את החברה הערבית הוא אינו פוקד (והוא יודע היטב מדוע). הוא מחרים גם את המחאה העממית נגד שלטון הימין, שתקבל ביטוי עוצמתי יותר בסוף השבוע הקרוב עם הסרת המגבלות על ההפגנות.
ניתן להבין מדוע בנט לא מבקר ביישובים הערביים – גזען נותר גזען גם בעת מגפת הקורונה הקטלנית. אבל מה הסיבה לאי-הגעתו של בנט לבלפור או לצמתים? בנט הרי רואה עצמו כמחליפו של נתניהו, וטוען שלפי הסקרים האחרונים הוא כבר בדרכו לבית הנכסף הסמוך לכיכר פריס בירושלים.
הסיבה היא פשוטה: בנט לא יכול לבנות על קולותיהם של מאות האלפים הדורשים את הסתלקותו של נתניהו וחבורתו; של "ארגון פשע", בניסוחו של המאמן אייל ברקוביץ'. אנשי המחאה יודעים היטב שרב המשותף על המפריד בין נתניהו לבנט: פוליטיקאים עשירים וגזענים; תומכי כיבוש השטחים הפלסטיניים; הבזים לעובדים ולארגוניהם והסוגדים לבעלי ההון. שניהם, אגב, ממעריציו של נשיא העליונות הלבנה דונאלד טראמפ. בנט עוד עלול להתגלות כגלגל ההצלה של נתניהו בבחירות ההולכות וקרבות. הגיעה העת לגנוז את חלומותיהם.
