בעקבות פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה-21, שוחחנו עם עאדל עאמר, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י).
מה משקפות תוצאות הבחירות לכנסת ה-21?
התוצאות הארציות משקפות מגמה מסוכנת מאוד. ניצחון הימין, לצערי הרב, ברור. הוא מצביע על סכנה חמורה לעתיד הארץ הזו. ההישג של נתניהו מציב כמה משימות בפנינו כמפלגה, משום שסכנת הפשיזם מוחשית יותר מאי פעם.
דווקא כעת, שיעור ההצבעה בציבור הערבי ירד…
שיעור ההצבעה הנמוך ביטא אכזבה של הציבור הערבי מפירוק הרשימה המשותפת. בלטה בקרבו גם תופעה גוברת של עידוד ההימנעות.
זה לא היה מקרי: הקמפיין היה מתוכנן וממומן. שלטי חוצות הוצבו ברוב היישובים הערביים. זה מעלה את השאלה לגבי גופים פוליטיים שעמדו מאחורי הקריאות להימנע.
אנחנו כמובן לא מתעלמים מהמחרימים האידאולוגיים. להיפך, אנחנו מכבדים אותם ומתווכחים עמם, אבל רק אחוז קטן מהציבור הערבי בחר בהחרמה אידאולוגית. למאמץ להכשלת ההצבעה חשוב להוסיף את קמפיין המצלמות הנסתרות שהטמין הליכוד בקלפיות ביישובים הערביים.
איך אתה מסביר את תופעת הייאוש?
המשך מדיניות האפלייה והדיכוי נתפש בציבור ככישלון דווקא של הח"כים הערבים. אבל החקיקה הגזענית היא מעשה ידיו של שלטון הימין. אין מקום להאשים את הקרבן שהוא לא התנגד מספיק.
אם בכנסת הקודמת הונחה התשתית הרעיונית והמשפטית של הפשיזם, בכנסת הקרובה יעבור הפשיזם למישור ביצועי יותר. זו הסכנה בניצחון הימין שאנחנו מתריעים מפניה. יכול להיות שאנחנו צריכים להתאמץ יותר, אבל עובדתית החברה הישראלית הולכת ימינה, הממשלה ממשיכה בכיבוש ובדיכוי ומקבלת תמיכה בלתי-מסויגת מהממשל האמריקאי.
כרבע מהציבור הערבי הצביע למפלגות ציוניות.
באווירה שנוצרה עקב מדיניות הדה-לגיטימציה של הח"כים הערבים, מפלגות ציוניות השתחלו לתוך החלל שנוצר והעמידו פני אלטרנטיבה. אל לנו להסיק מסקנות כאילו הפכה מרצ מפלגה יהודית-ערבית. זו אשליה. לא ראיתי כרזות של מרצ בשתי השפות, או קמפיין בעברית שמציג את נציגיה הערבים. לא ראיתי שהמועמדים הערבים של מרצ הוזמנו לחוגי בית בציבור היהודי. מרצ ניהלה קמפיין אחד בערבית וקמפיין אחר בעברית.
זה מחזיר אותי להצעת החוק "ישראל מדינה דמוקרטית" של ח"כ יוסף ג'בארין (חד"ש), שהיה התגובה שלנו ל"חוק הלאום". עיסאווי פריג' ומוסי רז הצביעו בעדו, כאשר שלושה ח"כים של מרצ – תמי זנדברג, מיכל רוזין ואילן גילאון, הצביעו נגד. זה אותו דפוס: מרצ יהודית ליהודים ויהודית-ערבית לערבים.
חד"ש היא האלטרנטיבה היהודית-ערבית היחידה. תוצאות הבחירות מראות שהציבור הערבי נתן בנו אמון. ששת המנדטים של חד"ש-תע"ל הם ההוכחה שהקו ההיסטורי של מק"י וחד"ש ניצח בקרב האוכלוסייה הערבית.
בבחירות אלה, מפלגת העבודה איבדה 18 מנדטים – אף לא אחד מהם למרצ. נותר לשמאל הציוני מרחב לפעול בו?
התוצאות באמת מציגות שאלות רבות. מה הייתה התכנית של השמאל הציוני? על מה הוא רץ לבחירות? הוא לא הציע אלטרנטיבה כוללת לשלטון הימין, אז למה שהציבור יבחר בו? כאשר הדגש במערכת הבחירות היה סביב "נתניהו כן או לא", מצביעי העבודה נהרו לרשימה "כחול לבן" בראשות הגנרלים, שלפעמים עקפה את הליכוד מימין.
כאשר הליכוד מציג תכניות ברורות לסיפוחים, להמשך הכיבוש והדיכוי ולמיליטריזציה של ישראל, השמאל הציוני, אם הוא רואה עצמו שמאל, צריך להציג חזון של שלום צודק בין שני העמים, הוא חייב להציג אלטרנטיבה חברתית-כלכלית שתדבר עם 50% מהאוכלוסייה החיים מתחת לקו העוני. רק אז אפשר לדבר על שינוי מהותי.
הברית של חד"ש עם תע"ל הוכיחה את עצמה?
אלקטורלית, היא בהחלט הוכיחה את עצמה – למעלה מ-192 אלף קולות. חד"ש-תע"ל היא הסיעה החמישית בגודלה, עם שישה מנדטים ועודף קולות. אנחנו מעוניינים לשמור על הברית עם תע"ל וגם נפעל להרחיב אותה. המציאות מחייבת הקמת חזית אנטי-פשיסטית יהודית-ערבית.
בהקשר זה, חשוב לומר שבחודשי המו"מ להמשך קיומה של הרשימה המשותפת, חד"ש הייתה היחידה שהציעה ויתורים ממשיים. לצערי הרב, יש מי שתכננו תכניות אחרות. בכל מקרה התוצאות מדברות בעד עצמן.
אנחנו עם הפנים קדימה, והעתיד מחייב אותנו ליצור תקווה לשני העמים. איחוד כוחות בציבור הערבי ובנייה של חזית רחבה עם כוחות דמוקרטיים יהודיים – הכרחיים עבורנו כדי לגבש כאן תקווה אמתית.
ישנה הערכה שתקום ממשלת אחדות של נתניהו וגנץ. מה יהיו ההשלכות הפוליטיות שלה?
מבחינת היתכנות, אני חושב שזה יכול לקרות. אבל אם זה יקרה, מדובר במתן הכשר לבנימין נתניהו ולימין להמשיך במדיניותו ההרסנית. איני מאמין שתנועת כחול לבן יכולה באמת לעצור את התכניות של נתניהו.
מי שמציג את עצמו כאלטרנטיבה – חייב להיות באופוזיציה, ולא לקחת נתח בשלטון. אם תקום "ממשלת אחדות", יהיה זה סופה של תנועת הגנרלים הזאת.
איך קרה שגם במערכת הבחירות האחרונה, הנושא החברתי-כלכלי לא היה על סדר היום?
כאשר מערכת הבחירות אינה סובבת סביב הנושא הזה – זו הצלחה גדולה לימין.
עלינו לקחת אחריות לכך שגם אנחנו לא שמנו אותו בראש סדר העדיפויות. לצערי הרב, הימין הקיצוני מצליח להעלים את הנושא החברתי מציבור הבוחרים שלו, גם אלה שמגיעים מהשכבות המוחלשות. בכלל פעילותנו עלינו להבליט יותר את האלטרנטיבה הייחודית והסוציאליסטית שלנו בנושאים החברתיים-כלכליים.
