בית המשפט המחוזי בבאר שבע דן אתמול בערעורו של שייח' סיאח א-טורי, הפעיל נגד הרס הכפר הערבי-בדואי אל-עראקיב שבנגב, שעליו נגזרו 10 חודשי מאסר בעוון המאבק על אדמתו. כצפוי, בית המשפט לא קיבל את הערעור. בדיון נערך באולם ובו הגיעו עשרות פעילים נגד נישול האוכלוסייה הערבית-בדואית, ערבים ויהודים, ביניהם פעילי פורום דו-קיום בנגב. גם ח"כ יוסף ג'בארין (חד"ש – הרשימה המשותפת) לקח חלק בישיבת בית המשפט. על כך מסר הבוקר העיתון "אל אתיחאד".

מפורום דו-קיום נמסר כי "לאורך השנים המדינה פתחה כנגד שייח סיאח לא פחות מ-18 תיקים פליליים על השגת גבול ובנייה בלתי חוקית ועוד, מסיבה אחת בלבד: להבריח אותו מאדמתו. למשפחת א-טורי מסמכים מהשלטון העות'מני, הבריטי והישראלי, שמראים במפורש את הקשר ההיסטורי בינם לבין האדמה. ואם זה לא מספיק, יש בכפר בית עלמין משפחתי בן למעלה ממאה שנה. כל זאת לא מפריע למדינה לנקוט בכל טקטיקה אפשרית כדי להביא את תושבי הכפר למעצר או פשיטת רגל לפני שבית המשפט יכריע בשאלת האדמות".

ח"כ ג'בארין (ראשון מימין) והשייח' א-טורי (שלישי) בישיבת בית המשפט שנערכה אתמול בבאר-בשבע (צילום: אל אתיחאד)

בית משפט השלום בבאר שבע גזר בחודש דצמבר האחרון עשרה חודשי מאסר על הפעיל המרכזי במאבק האדמות באל-עראקיב בנגב, השייח' א-טורי בעקבות פעילותו "להקמת מבנים במקום באופן לא חוקי", כפי שנכתב בכתב התביעה.

בשנות ה-50 הפקיעה המדינה הקרקעות של שבט א-טורי ובין הצדדים מתנהל קרב גרסאות לגבי השאלה אם הם שכנו שם או לא. לדברי התושבים השלטונות העות'מניים והבריטיים הכירו בזכותם על האדמה, ולכן גם ישראל צריכה להכיר בכך. חלק גדול מהם חזרו להתיישב באדמותיהם, בהם אנשי השבט א-טורי ששבו אל אדמות אל-עראקיב הממוקמות בצפון הנגב סמוך לכביש 40 המוביל למרכז הארץ.

השייח' בן 68 נאבק לאורך השנים יחד עם תושבים בדואים אחרים על זכותם בקרקעות, ומקים עמם שוב ושוב מבנים ארעיים במקום. אנשי רשות מקרקעי ישראל הרסו את המבנים המאולתרים יותר מ-150 פעם. כמו כן, מדי שבוע נערכות משמרות מחאה ליד צומת להבים בעקבות ההריסות.

משנת 1998 מנהלת המדינה הליכים לפינוי המקום. במסגרת ההליכים, בשנת 2000 הוצא נגדו בהסכמה צו הרחקה מהשטח. אבו מדיע'ם מכחיש כי מדובר בקרקע בבעלות המדינה וטוען כי הוא הבעלים שלה וכי הוא ומשפחתו התגוררו בה לאורך שנים. בשנת 2006 פנה השייח' לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ותבע בעלות על השטח. מאז התקיימו אינספור דיונים פרוצדורליים, בין היתר על השיהוי בפנייה לבית המשפט.

בדיון שהתקיים בשאלת העונש הראוי, ציין התובע מטעם המשטרה עו"ד גיל אסיף כי "זו הפעם הראשונה שבה מועמד לדין במדינת ישראל נאשם בעבירות אלו", ועל כן התקשה להפנות למקרים דומים שמהם ניתן לגזור את העונש המתאים. לבסוף ביקש התובע מבית המשפט להטיל על השייח' עונש של 15 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 90 אלף שקל, זאת על אף שהעונש המקובל בתיקי הסגת גבול הוא מאסר על תנאי. התובע ציין שהוא מבקש להחמיר איתו חרף עברו הנקי וגילו המבוגר, בשל העובדה כי לא נטל אחריות וכיוון שהצהיר כי בכוונתו להמשיך לגור במקום.

בדיון שהתקיים בדצמבר, גזר עליו השופט יואב עטר עשרה חודשי מאסר בפועל, חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 36 אלף שקל. הוא קבע כי עליו להתייצב בכלא בפברואר שעבר. כשביקש השייח' לעכב את ביצוע העונש עד להגשת ערעור, דרש השופט כי יתחייב שיתרחק מהשטח שממנו פונה, והוא סירב. כיום הוא גר במבנה ארעי סמוך לבית הקברות של אל-עראקיב.

יצוין במהלך המשפט התברר כי רעייתו של השופט עטר עובדת באגף כוח האדם של יחידת יואב במחוז הדרומי של המשטרה. היחידה הוקמה על מנת לסייע במערכה נגד האוכלוסייה הבדואית בנגב ושוטריה מתלווים באופן קבוע להריסות באל-עראקיב. במשפט אף העידו כמה שוטרים מהיחידה.

עו"ד שחאדה אבן ברי דרש ב-2015 מהשופט לפסול עצמו מעיסוק בתיק מסיבה זו. "אני סבור שמראית פני הצדק דורשת העברת התיקים", אמר. הפרקליטות התנגדה לבקשת עורך הדין ומסרה כי לא קיים קשר אישי ומקצועי בין השוטרים המעידים במשפט לרעיית השופט וכי לא הוכח שיש חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים שישפיע על מהלך המשפט ותוצאותיו. השופט עטר דחה את הבקשה.

מלבד צווי הרחקה שהוצאו לו ופינויים בכוח מהמקום, הגישה הפרקליטות ב-2011 תביעה לבית משפט שבה דרשה החזר כספי בסך 1.8 מיליון שקל בגין עלויות שמונה פינויים בשנת 2010, שאותם אבטחו מאות שוטרים, מסוקים וכלי רכב רבים. באוגוסט אשתקד פסק סגן נשיאת בית משפט השלום בבאר שבע עידו רוזין כי על השייח' לשלם למדינה 260 אלף שקל הוצאות פינוי, בצד 100 אלף שקל תשלום עבור שכר טרחה.

יותר ממאה תושבי הכפרים השונים בנגב ליוו את השייח' בבית המשפט בדצמבר, יחד עם יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה (חד"ש). עורך דינו של השייח' מסר לאחר גזר הדין: "העונש הינו מן החמורים שידענו. אדם בגיל 68 המתגורר על אדמת אבותיו, בתוך בית הקברות, נשלח לעשרה חודשים בפועל. זהו תקדים מסוכן שכן אלפי תושבים מתגוררים על שטחים במחלוקת עם המדינה. זהו ניסיון להרחיק מאדמתם תושבים עוד בטרם תוכרע שאלת הבעלות על ידי בית המשפט".