הודו היא אחת המדינות החשובות בעולם: השנייה בגודל האוכלוסייה (1.3 מיליארד) והשלישית בגודל הכלכלה. הישראלים אוהבים את הודו ותרבותה המגוונת ונוהרים אליה בהמוניהם. ב-4 ביולי החל בישראל ביקור בן 3 ימים של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. הביקור הוא היסטורי – זו הפעם הראשונה שראש ממשלה הודי מבקר בישראל. הביקור מציין גם 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. ובכל זאת, ולמרות הידידות והערכה לעם ההודי הגדול, נראה שאין התלהבות עממית בישראל לקבל את פני נרנדרה מודי, כשם שבארצות רבות אין התלהבות מביקור של נתניהו. שניהם דמויות ימין קיצוני אייקוניות המטיפות לשנאה.
מפגש של מודי ונתניהו בניו יורק (צילום: לע"מ)
נרנדרה מודי (67) צמח מנערותו בארגונים האלימים של התנועה הלאומנית–הדתית ההינדית (RSS). אין יודעים הרבה על אודותיו לפני שהוצנח בידי תנועתו לתפקיד השר הראשי של מדינת גוג'אראת במערב הודו, המדינה המתועשת ביותר בהודו (בהודו 29 מדינות). ב-2014 נבחר לראש ממשלת הודו כולה. במשך 9 שנים נאסרה כניסתו לארה"ב בגלל חלקו בליבוי שנאה בינעדתית והשתתפותו ב-2002 בפוגרומים בגוג'ראת, במהלכם נהרגו למעלה מ-1000 מוסלמים והינדים. אובמה קיבל אותו לביקור בלתי רשמי ורק טראמפ נתן לו הכשר מלא. מודי מגיע אלינו הישר מביקור אצל חברו טראמפ.
מורשת משותפת
יש דמיון בין ההיסטוריה המודרנית של הודו וישראל. שתיהן נוצרו במסגרת קריסת האימפריה הבריטית. יציאת הבריטים הובילה למלחמת אזרחים אכזרית בהודו, להגירה ולפליטות של מיליונים ול'חלוקה' מדינית (הודו ופקיסטן). בשתי הארצות התנגדה קהילת הרוב ל'חלוקה'. הודו ופקיסטן מטפחות איבה מתמשכת שהתלקחה כבר לפחות ארבע פעמים,למלחמות גדולות. המצב בקשמיר, מדינה בעלת רוב מוסלמי בצפון מערב הודו, דומה למצב בשטחים הפלסטיניים. הודו שולטת באמצעות ממשל צבאי על אוכלוסייה שמבקשת, ברובה, לפרוש מהודו.
לאחר השגת עצמאותה (1947), עלתה בהודו לשלטון 'מפלגת הקונגרס' החילונית (גנדי ונהרו) שקבלה את ה'חלוקה' ואת פקיסטן כעובדה. גנדי נרצח בשל כך בידי קנאים לאומיים–דתיים הינדואיסטים (דומה לרצח רבין). הודו, שהוקמה על בסיס חוקה חילונית דמוקרטית, התנגדה לחלוקה בפלסטינה ולהקמת ישראל כמדינה על בסיס דת (גם פקיסטן נתפסת בהודו כמדינה על בסיס דת). אמנם הודו הכירה דה–פקטו בישראל אך לא פתחה בה שגרירות עד 1992, אחרי קריסת הגוש הסובייטי. הודו תחת מפלגת הקונגרס, הייתה ממקימות גוש המדינות הבלתי מזוהות בתקופת המלחמה הקרה. הודו הייתה המדינה הלא ערבית הראשונה שהכירה באש"ף ושתמכה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. אך תחת שלטון מודי משנה הודו את הצבעותיה באו"ם ונמנעת מגינוי של ישראל.
הודיות אינטגרלית
דווקא התנועה הלאומנית–דתית ההינדית תמכה בציונות. RSS, 'ארגון המתנדבים הלאומי', שנוסד ב1925, הוא תנועה חברתית הדוגלת באידיאולוגיה של 'הינדוטבה' (הודיות אינטגרלית): כדת, גזע, תרבות, זהות ולאומיות, ושמטרתה הנכספת היא 'אומה הינדית' (HINDU RASHTRA). תנועה זו היא אנטי–מוסלמית קיצונית ומתייחסת בשנאה למוסלמים אזרחי הודו (שמשקלם כ-14% – יותר מכל אוכלוסיית פקיסטן!). ל–RSS נראטיב של התנגדות היסטורית לכיבוש המוסלמי של הודו, לאיסלום חלק מהאוכלוסייה, למורשת התרבותית האיסלאמית (מונותאיזם ושחרור משיטת הקסטות) וגם להשפעה הנוצרית ולהתנצרות בהודו. RSS הקימה תנועות נוער, מיליציות אלימות ותשתית ארגונית חינוכית המונית המגייסת בעיקר מקרב העניים בקסטות הנמוכות (למרות שהתנועה בעד חיזוק הקסטות). בסביבה זו קמה ב-1951 BJP ('מפלגת העם ההודית') שצמחה למפלגת האופוזיציה העיקרית. ב-1977 החליפה BJP בשלטון את מפלגת הקונגרס שהסתאבה (כמו 'המהפך' אצלנו). מאז 2014 BJP היא המפלגה הגדולה בהודו. רבים חוששים שאם המפלגה תתבסס בעוד כמה מדינות בהודו, היא תרכיב בשנים הקרובות ממשלה חד–מפלגתית, תשנה את החוקה ותחסל את הדמוקרטיה. מבחינה מעמדית BJP היא מפלגת תאגידי הענק, דוגלת בעידוד ההון ונוקטת מדיניות ניאו–ליברלית קיצונית. במדיניות החוץ היא מנסה לאזן את יחסיה עם העולם המוסלמי, בו היא תלויה מבחינת אספקת אנרגיה ותעסוקה של מיליוני הודים במדינות מוסלמיות, לבין פוליטיקה של שנאת איסלאם בבית.
הודו היא אחד השווקים המתפתחים והצמיחה בה בשנים האחרונות עולה אף על הצמיחה הסינית (יותר מ7% בשנה). מבחינת ישראל הודו היא שוק עצום, כבר היום, הודו היא היבואנית ה-9 בגודלה לישראל. שתי המדינות נמצאות כיום במו"מ על כינון הסכם סחר משותף. בחמש השנים האחרונות הייתה הודו יבואנית הנשק הגדולה בעולם (13%) ולפי מכון סטוקהולם הבינלאומי לחקר השלום ( (SIPRI היא מייבאת מרוסיה (68%), ארה"ב (14%) ומישראל (7.2%). לאחרונה גוברת התחרות של ארה"ב מול ישראל בייצוא נשק להודו. ישראל מייצאת להודו גם בתחומים אחרים: חקלאות ומים, לווייני תקשורת, בריאות ומחקר מדעי. הביקור של מודי צפוי לחזק את המחנה הריאקציוני בעולם ולא ישרת את האינטרס של עמי הודו וישראל בדמוקרטיה, שלום, שגשוג ושמירת זכויות האדם ובהנהגה דמוקרטית יותר ונאורה יותר.
אבישי ארליך
