תחת הכותרת "אני, אסירה מס' 2042438", נפתחה אמש (מוצ"ש) בתיאטרון אלסאריא הערבי ביפו (מפרץ שלמה 10) תערוכה של המשוררות דארין טאטור. במהלך מעצר הבית שלה הפכה טאטור את חדרה בבית הוריה, שהפך לצינוק הכליאה שלה, לסטודיו קטן. באמצעים מינימליסטיים תיעדה את מציאות המעצר. דף בריסטול לבן שימש לה מחזיר אור, מנורת משרד זולה לאמצעי התאורה היחיד, פיסות בד בצבע לבן ושחור שימשו כרקע. לרשותה עמד חלל ברוחב של 2 מטרים רבועים כרוחב תא הבידוד בכלא.
דארין טאטור היא משוררת פלסטינית ילידת הכפר ריינה, צלמת ופעילה. בשנת 2010 יצא לאור ספר שיריה "הפלישה האחרונה". יצירתה בכתב ובצילום משלבת בין בשבירת קשר השתיקה סביב סבלן של נשים פלסטיניות, לבין תיעוד הנכבה הפלסטינית והכפרים שנעקרו בשנת 1948.
סרטה הדוקומנטרי "שורדים מספרים" מתמקד בעקירת הכפר אלדאמון שבגליל. תערוכות משולבות של צילומיה ושיריה הוצגו לראשונה בשנת 2012 תחת השם: "ספר לי על המולדת שלי". התערוכה הוצגה בין השאר בנצרת, חיפה, טמרה, ריינה, שפרעם, בעמאן שבירדן, ובמחנה הפליטים הפלסטיני אלירמוק בסוריה. התערוכה היתה אמורה להיות מוצגת בעזה בסוף אוקטובר 2015, אך ב-11 באוקטובר נעצרה טאטור בביתה כחשודה ב"הסתה לטרור".
בנובמבר 2015, בעודה במעצר, הוגש נגדה כתב אישום בגין "הסתה לאלימות ותמיכה בארגון טרור". במרכז כתב האישום מופיע שיר שפרסמה ביוטיוב ובפייסבוק תחת הכותרת "התקומם עמי". המשוררת שהתה במעצר במשך כשלושה חודשים, ואחר כך נשלחה למעצר בית, תחילה בתנאים קשים במיוחד בקרית אונו, הרחק מביתה, ולאחר מכן בבית הוריה בריינה.
במאי 2018 הרשיע אותה בית משפט השלום בנצרת בכל סעיפי כתב האישום ודינה נגזר לחמישה חודשי מאסר. היא חזרה לכלא והשתחררה סופית ב-21 בספטמבר 2018. תלוי ועומד נגדה מאסר על תנאי של ששה חודשים למשך שלוש שנים "באם תחזור על העבירה".
מעצרה של טאטור גרם לגל של מחאות בארץ ובעולם. שיריה תורגמו ל-15 שפות ופורסמו במדינות רבות. השנה כתבה דארין טאטור בשיתוף עם אשת התיאטרון עינת ויצמן את המחזה "אני, דארין טאטור" בבימויו של ניצן כהן ובביצועה של ויצמן. ההצגה עלתה בתיאטרון "תמונע" בתל אביב החל מחודש אוקטובר בפני אולמות מלאים.
