יש שני סוגי פוליטיקה: הסוג הראשון, מורכב ממי שמבטיחים דבר אחד לפני הבחירות אבל עושים את ההיפך אחריהן; והסוג השני, כולל את אלה שלפני הבחירות ואחריהן מחויבים לאותם ערכים ועמדות.
שר הכלכלה ויו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, ניסה להצטייר לפני הבחירות האחרונות לכנסת בתור "מנהיג חברתי", המחויב לשכבות המוחלשות, אותן כינה "השקופים". הוא הצטלם במסיבת עיתונאים, ובה הביע את מחויבותו הן להעלאת שכר המינימום ל-30 שקלים לשעה, והן לביטול מס הערך המוסף (מע"מ) על מוצרי יסוד.
והנה, "דברים שרואים מכאן – לא רואים משם". עם היכנסו למשרד הכלכלה, חזר דרעי לתלם, ועשה את מה ששרי ש"ס עשו בכל הממשלות: תמיכה במהלכי הפרטה ובצעדים כלכליים, המיטיבים עם ההון ופוגעים במעמד העובדים ובעניים.
בשבוע שעבר (22.7), הצביע דרעי – וכמוהו שאר חברי הכנסת של ש"ס – נגד הצעת חוק של ח"כ דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת) בדבר 0% מע"מ על מוצרי יסוד. בשל התנגדות ש"ס, נפלה הצעת החוק במליאת הכנסת. גם חברי הכנסת של הליכוד וכולנו – שלפני הבחירות התחייבו פומבית לתמוך בביטול המע"מ על מוצרי יסוד – התייצבו, ברגע האמת, והצביעו נגד ההצעה.
לא מדובר במעידה חד-פעמית. באותו יום ממש, הפילה ש"ס שתי הצעות חוק נוספות של ח"כ חנין: האחת, הקוראת לבטל את ההעסקה הקבלנית בגופים הציבוריים ולהעביר את עובדי הקבלן להעסקה ישירה; והשנייה, ביקשה לחייב העמדת עמדות שמירה עבור מאבטחים ושומרים, כדי שלא ייאלצו לעמוד בכניסה למקום אותו הם מאבטחים תוך שהם חשופים לגשם או לחום. שני החוקים היו משרתים, בין היתר, את העובדים המוחלשים המועסקים בניקיון ובאבטחה: נשים, ערבים, מזרחים, יוצאי ברה"מ ואתיופיה.
לפני הבחירות האחרונות, היו מספר אישים חילונים בשמאל, שחרף הבדלי ההשקפות בינם לבין ש"ס – קראו להצביע עבורה, משום שלתפיסתם מדובר במפלגה חברתית, המקדמת את המאבק נגד האפליה העדתית כלפי מזרחים (למשל, פרופ' סמי שלום שטרית, ממייסדי "הקשת הדמוקרטית המזרחית", שפרסם ב-27.2 טור דעה בעיתון "הארץ" שכותרתו: "למה אצביע לדרעי").
העובדה שש"ס התייצבה פעם אחר פעם נגד האינטרסים של הציבור המוחלש, מחדדת את ההבחנה בין שני סוגי הפוליטיקה ובין שני סוגי ההצבעות: הצבעה עקרונית, למי שמציג מצע ברור ומחויב לו, מול הצבעה למי שמוכר פנטזיה של "זהות" ו-"השתייכות", אבל לאמיתו של דבר אינו מחויב לאינטרסים של קבוצת הזהות בשמה התמודד.
