בית המשפט העליון החליט להעביר להרכב מורחב את הדיון בעתירתם של הוועד נגד עינויים, האגודה לזכויות האזרח ומרכז עדאלה, בעניין ביטול החוק המאפשר החזקת חשודים לזמן ממושך במעצר ללא ביקורת שיפוטית או בדיקה. אבל הארגונים מזהירים: הארכת תוקפו של חוק זה מהווה הידרדרות מסוכנת אשר תכשיר הפרות נוספות של זכויות האדם, בחצר האחורית של הדמוקרטיה הישראלית.
כאמור, בג"ץ החליט הבוקר (יום א') להעביר את הדיון בעתירה לדיון בהרכב מורחב של שופטים. זאת לנוכח הסוגיה העקרונית העומדת לדיון במסגרת עתירה זו. מדובר בעתירה שהגישו שלושת הארגונים בחודש מרץ השנה נגד שר המשפטים, המשטרה והשב"כ, בדרישה לבטל חוק הפוגע קשות בזכויות היסוד של עצירים החשודים בעבירות ביטחון. החוק מאפשר לעצור חשודים למשך 96 שעות ללא ביקורת שיפוטית (בהשוואה ל-24 שעות, או עד 48 שעות במקרים מסוימים, ביחס ליתר העצורים בישראל), להחליט על הארכת מעצר בהיעדרם, מבלי שיתאפשר להם להתגונן, ואף להסתיר מהם מידע על ההחלטה להאריך או לקצר את משך המעצר. הארגונים העותרים מתריעים כי החוק מביא לפגיעה קשה בזכויותיהם של העצירים ומחדיר לספר החוקים של מדינת ישראל נורמות פסולות של טיפול בחשודים. גם הסנגוריה הציבורית מתנגדת לחלק מסעיפי החוק. ההחלטה להרחיב את ההרכב התקבלה על ידי השופטים עדנה ארבל, סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן.
חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006 נחקק בשנת 2006, כהוראת שעה "זמנית" לשנה וחצי, אך בדצמבר האחרון הוארך תוקפו לשלוש שנים נוספות, ומשרד המשפטים מתכוון להפוך אותו לחוק קבוע. הארגונים מתריעים, כי אם לא יבוטל החוק, ימשיכו לשלול את חירותם של בני אדם, בשלב ראשון, ללא ביקורת שיפוטית, ובשלב שני, מבלי לשמוע אותם, מבלי לראות אותם ומבלי שסנגוריהם יוכלו להשמיע את דבריהם באופן אפקטיבי. עוד מזהירים הארגונים, כי החוק פותח פתח חמור להתעללות בעצורים.
יש לזכור כי חוק זה נוסף על שורה של פגיעות אחרות בזכויותיהם של חשודים בעבירות ביטחון, בהן מניעת פגישה עם עורך דין למשך 21 ימים והימנעות מתיעוד חזותי או קולי של החקירות. התוצאה המצטברת היא, שניתן לקחת אדם, לשלול את חירותו ולחקור אותו במתקן של השב"כ במשך שלושה שבועות, כאשר הוא מנותק לחלוטין מהעולם החיצון ומובא פעם אחת בלבד לבית המשפט. אדם במצב כזה כבר אינו זוכה להליך פלילי הוגן. אין לו דרך להציג את טענותיו בפני שופט, ואין לו הזדמנות להתלונן על התעללויות פיזיות או נפשיות בזמן החקירה.
כבר מראשית גלגולה של הצעת החוק, היא עוררה התנגדות חריפה מצדם של רבים מבכירי המשפטנים בישראל, מצד הסנגוריה בציבורית, שורה של ארגוני זכויות אדם ישראליים ובינלאומיים, אקדמאים ואישי ציבור. חברי כנסת מסיעות שונות, ובהם כל חברי הכנסת של סיעת חד"ש, ויושבי ראש ועדת חוקה ויועצים משפטיים של גופים משפטיים שונים בכנסת הביעו גם הם הסתייגויות חריפות מהצעת החוק. כולם כאחד הביעו דאגה עמוקה מהיקף הפגיעה בזכויות האדם, הכרוכה בהצעה, ומהאפליה הפסולה הקבועה בה.
