"בחזרה למאי 68?", כך נכתב השבוע בעיתון הצרפתי "לה מונד", בעקבות גל שביתות והפגנות שנערכו ברחבי צרפת ובמרכזן עובדי הרכבת וסטודנטים. רבבות עובדי חברת הרכבות לאומית הצרפתית (SNCF) נטשו את עבודתם ביום שני בלילה, במה שהיא תחילתה של שביתה בת שלושה חודשים שתכלול גם עובדי איגוד בחברת התעופה "איירס פראנס" ובתחומי האנרגיה והתברואה. אל השביתות עשויים להצטרף עובדים נוספים במגזר הציבורי.
לדברי העיתון הקומוניסטי "הומניטה" השביתה מהווה האתגר הגדול לנשיא הניאו–ליברלי עמנואל מקרון, שמתכנן הפרטות ופגיעות במעמד העובדים. עד כה נתקל מקרון בהתנגדות מועטה לתוכניות "הרפורמה הכלכלית" שלו. אבל השביתות השבוע יעמידו עתה למבחן את נחישותו ואת כוחם של האיגודים המקצועיים הצרפתים בעלי היסטוריה ארוכה של מאבקים מעמדיים.
עובדי הרכבת מפגינים נגד ההפרטה, אתמול, במרכז פאריס (צילום: הומניטה)
הצעדים שמתכוונים השובתים לנקוט הם בין היתר: עד חודש יוני יעבדו עובדי הרכבת רק יומיים מתוך חמישה, במה שעתיד לגרום לעיכובים רציניים עבור 4.5 מיליון הנוסעים מדי יום ברכבות בצרפת; כ-85% מהרכבות המהירות ו-75% מהרכבות המחוזיות צפויות להפסיק לפעול; 3 מתוך 4 רכבות יורוסטאר ללונדון ובלגיה צפויות לא לפעול; רוב הרכבות טאליס שנוסעות לבלגיה והולנד לא יפעלו; וכן כל קווי הרכבת לספרד, איטליה, ושווייץ. כמו כן נערכות וייערכו הפגנות ומחאות ברחובות הערים הגדולות. אל ההפגנות שנערכו אתמול הצטרפו סטודנטים רבים בעשרות אוניברסיטאות הנאבקים אף הם נגד "הרפורמות" של מקרון בהשכלה הגבוהה.
עובדי הרכבות מוחים נגד הצעותיו של מקרון לחתוך את הטבות עובדי הרכבת שבמסגרת ההסכם הקיבוצי הן רק הצעד הראשון בדרך להפרטה כוללת של מערכת הרכבות. השביתה המתואמת והנרחבת עשויה ללחוץ על הנשיא לתקן את הצעותיו, כפי ששביתות של איגודים מקצועיים אחרים בעבר גרמו לו לעשות.
הפעם האחרונה שבה נעשה ניסיון לצמצם את כוחם של האיגודים המקצועיים בצרפת הסתיימה בכישלון .שביתות נרחבות שיתקו את צרפת ב-1995, וראש הממשלה השמרני אלן ז'ופה נאלץ להשהות את הרפורמות ולהתפטר. הנשיא דאז ז'אק שיראק פיזר את הממשלה בעקבות מחאות העובדים הנרחבות.
