הבחירות שנערכו באירלנד ב-8 בפברואר הן אירוע היסטורי בתולדות המדינה. במשך כמעט מאה שנים נשלטה הפוליטיקה ברפובליקה האירית בידי דואופול של שתי מפלגות ימין: פיאנה פאיל ופיין גאל. ב-2007, לפני פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, קיבלו שתי המפלגות יחד 6% מהקולות. בבחירות האחרונות הן ירדו ל-43% מהקולות בלבד. שין פיין, מפלגת השמאל הלאומי שהייתה מנודה במשך שנים רבות וזוהתה עם ארגון המחתרת IRA, זכתה בבחירות ב-24.5% מהקולות – יותר מכל מפלגה אחרת. המפלגה הירוקה, מפלגת מרכז-שמאל שעם חבריה נמנים גם פעילים רדיקלים, השיגה אף היא הישג היסטורי עם 7  מן הקולות.

הצבעה דורית ומעמדית

בקרב צעירים בגיל 24-18 זכתה שין פיין ב-31.8% אחוזים מהקולות, ואילו הירוקים ב-14.4%. רשימת השמאל הרדיקלי "אנשים לפני רווחים" קיבלה %6.6, ואילו הסוציאל-דמוקרטים  4.1%. הסקרים לפני הבחירות הראו גם פער מעמדי. שין פיין זכתה ב-33% מהקולות בקרב "הפועלים והלא מועסקים". בקרב "פועלים מיומנים", קיבלה שין פיין 35%, השקולים כמעט לשיעור הקולות שקבלו פיין גאל ופיאנה פאיל  יחד (39%). ניתן להעריך שהבחירות ביטאו התפכחות משמעותית מהסטטוס קוו הכלכלי.

מאבק נגד הצנע

מזה עשור נעים הלוחות הטקטוניים של הפוליטיקה האירית. עוד בשנת 2010, כשהמפולת הכלכלית מוטטה את הבנקים באירלנד ו"הטרויקה" (הבנק העולמי, קרן המטבע והבנק המרכזי האירופי) הטילה על אירלנד משטר צנע קשה, נראה היה לרגע שיש הזדמנות לפריצת דרך. איגודי העובדים הובילו הפגנות המוניות נגד חילוץ הבנקים על חשבון העובדים, ומפלגת הלייבור האירית זינקה וזכתה ב-19% מהקולות – שיא כוחה ההיסטורי. אך הלייבור בחרה לבזבז את המנדט שקיבלה ונכנסה לממשלת צנע עם פיין גאל. תולדות השמאל האירי שבעות אסונות כאלה. כל אלטרנטיבה שמאלית שהשיגה פריצת דרך אלקטורלית סיימה ימיה בעליית מפלגת ימין זו או אחרת לשלטון.

במשך כמה שנים הייתה אירלנד סמל הצייתנות לצנע שהטיל האיחוד האירופי. בעוד שביוון, בספרד, באיטליה ובפורטוגל התקיימו הפגנות רחבות היקף, אירלנד הייתה כנועה יחסית. פרשנים בינלאומיים התפעלו מיציבות המערכת הפוליטית במדינה. אולם בשנת 2014 גילה האירי שכבר אינו צייתן. ניסיונות של ממשלת הלייבור והפיין גאל להכניס מוני מים לשימוש פרטי עוררו כעס ציבורי. אחרי שנים של קיפאון בשכר ושל קיצוצים בתקציב, מס רגרסיבי על שימוש במים הגדיש את הסאה. סוגיית תמחור המים ניקזה אליה זעם רחב הרבה יותר נגד הממסד האירי.

דור חדש

דור חדש הגיע לבגרות פוליטית באירלנד. זה הדור שחווה על בשרו את ההתמוטטות הכלכלית של המדינה – קיצוץ בתשלומי הרווחה, גביית שכר לימוד באוניברסיטאות, שכר נמוך, שכר דירה גבוה ואבטלה. רבים בחרו להגר, כפי שעשו דורות קודמים באירלנד. דור צעיר זה הוא גם הפרוגרסיבי ביותר מבחינה חברתית בתולדות אירלנד. הוא זועם על השערוריות שנחשפו בכנסייה הקתולית, ועל עמדת הכוח הרשמית ממנה נהנית הכנסייה בחוקה השמרנית של אירלנד. פריצת דרך משמעותית במאבק נגד הכנסייה הושגה במהלך משאל העם לשוויון הנישואין ב-2015. אירלנד הייתה למדינה הראשונה בעולם שבהצבעה עממית העניקה מעמד חוקי לנישואים בין בני אותו מין. התוצאות – 62% בעד לעומת 38% מתנגדים – הפתיעו רבים והוכיחו כי בחברה חל שינוי עמוק.

המאבק למען זכות ההפלה היה קשה יותר. הפלות הן סלע מחלוקת בפוליטיקה האירית מזה עשורים. משאל עם בנושא זה שנערך בשנת 1983 כונן את אחת המסגרות המשפטיות המגבילות ביותר בעולם המערבי. בשנת 2014  נולד הקמפיין לביטול התיקון משנת 1983. בעקבות שנים ארוכות של מאבק, עלה הנושא שוב להצבעה בשנת 2018. התוצאה הייתה דרמטית אפילו יותר מאשר במשאל העם לשוויון הנישואין, כאשר 66% הצביעו בעד ביטול האיסור על הפלות. דור חדש שבר את  ההיסטוריה הימנית של אירלנד.

רפובליקה חדשה?

    בדור החדש השתלבו התסכולים הכלכליים והחברתיים. משבר הדיור של אירלנד – תוצר של סירוב ממשלתי לבניית דיור ציבורי ולפיקוח על שכר דירה, ושל מדיניות הקשובה לאינטרסים של אילי הנדל"ן – פגע קשות במעמד הפועלים ובצעירים. רבים הפכו חסרי בית למרות שהם עובדים במשרה מלאה. בשנת 2019 נקבע גם שיא במספרם של אלה הממתינים לתורים ולמיטות אשפוז בבתי החולים. תחת שלטונן הארוך של מפלגות הימין סבלה מערכת הבריאות הציבורית מתת-תקצוב ומניהול גרוע. התוצאה היא משבר עמוק בתחום הבריאות.

על במת העולם הוצגה אירלנד כסיפור הצלחה של ההון: היותה ארץ מקלט מס הוצגה כסיבה להתאוששותה  המהירה מהמיתון, כביכול. אך בעוד שאירים מעטים הרוויחו מההקלות על ההשקעה הזרה בפיננסים, בטכנולוגיה ובנדל"ן, האירים ברובם נאלצו לחיות עם הצד האפל של כלכלה זו ולסבול מיוקר המחיה המאמיר ללא העלאה מקבילה בשכר.

בבחירות בשבוע שעבר אמרה את דברה אירלנד של מעמד הפועלים ושל הצעירים, שכבר אינם מוכנים לקבל את הדואופול של פיין גאל ופייאנה פאיל ומחפשים אלטרנטיבה. דרישתם היא – פוליטיקה חדשה, שתתקן את נזקיה של המדיניות החברתית והכלכלית הימנית, תתמודד עם משבר האקלים ותבנה חברה צודקת ושוויונית יותר. עם זאת, ישנו סיכון שהתנופה תיעצר בעקבות חודשים ארוכים של משא ומתן קואליציוני, אשר עלול להסתיים בהקמת ממשלה בהובלת מפלגות הימין הוותיקות של אירלנד.

המאמר פורסם באנגלית באתר "ג'קובין" ורואה

אור בגיליון השבוע של "זו הדרך"; תרגום: אבישי ארליך